“צלול” לותמ”ל: אסור לסגור את מט”ש הרצלייה לפני הרחבת השפד”ן ומציאת פתרון לנגר העירוני

עמותת צלול פנתה לותמ”ל  בבקשה שלא לאשר את תוכניתה של רשות מקרקעי ישראל (רמ”י) במסגרת תמ”ל 1096, לביטול מכון טיהור שפכים (מט”ש( הרצלייה ולהקמת שכונת מגורים על קרקע המט”ש. לדעת “צלול”, את השכונה אפשר יהיה להקים רק לאחר הפרדת מערכות הביוב והנגר של העיר הרצלייה, הבטחת פתרון לתמהיל הנגר והשפכים הגולמיים באירועי גשם, כך שתימנע הזרמתו לים והשלמת העבודות להרחבת השפד”ן, אליו מתוכננים לזרום שפכי הרצליה.  מכאן, שאפשר יהיה ליישם את התוכנית לא לפני 2030-2028 ולא ב-2024 כפי שקבעה רמ”י במסמך החלופות שהגישה.

במכתב לותמ”ל כתבה “צלול” כי היא מבקשת להדגיש את עמדתה הנחרצת והבלתי מתפשרת לפיה הזרמת ביוב גולמי וקולחים שניוניים לים אינה יכולה בשום אופן לשמש כחלופה בשום מקרה, שכן היא סותרת כל היגיון ואינה עולה בקנה אחד עם החוק הישראלי והבינלאומי. על עורכי התוכנית לאמץ עיקרון זה כנקודת מוצא בבואם לדון בחלופות.

הפרדת מערכות הביוב והניקוז

בהרצלייה חיבורים בלתי חוקיים רבים בין מערכות הביוב והניקוז (בכ-15%-25% מבתי העיר) בעיקר בשכונות הוותיקות. כתוצאה מכך בעת גשם כמויות גדולות של מי נגר חודרות למערכות הביוב. מט”ש הרצליה, אליו מגיעים מי הנגר, מטפל בהם בהצלחה. ההוכחה לכך היא, שהוא ממשיך להזרים לים קולחים ברמה שלישונית גם בעת אירועי גשם. מכאן, שאם בניגוד לעמדת “צלול”, המט”ש יבוטל לפני השלמת ההפרדה בין מערכות הביוב והניקוז, ביוב מעורב במי גשם יזרום למערכת השפד”ן, יגרום להצפתה ולהזרמת ביוב מזוהם לים באמצעות מוצא רידינג. מצב שאין להרשותו בשום אופן.

עוד כתבה “צלול”, כי בידיה מסמך לטיפול בבעיית הנגר אשר הכינה רמ”י הכולל מספר חלופות. למרבה הצער, כול החלופות שהוצגו הן חלקיות, חסרים בהן נתונים ורובן אינן נותנות מענה לדרישה המרכזית והבסיסית שהיא איסור מוחלט של הזרמת ביוב וקולחים לים.

חלופה 1 – דחיית ביטול מט”ש הרצליה עד ליום הרחבת ושדרוג השפד”ן – נתוני החלופה אינם ברורים ואינם מבוססים על נתוני אמת.

חלופה 2 –  הזרמת שפכי הרצליה למט”ש רמת שרון המורחב – זוכה לתמיכה של עיריית הרצליה והיחידה שעומדת בדרישה למנוע הזרמת קולחים לים. גם חלופה זו זקוקה להשלמות.

חלופה 3 – מחייבת העמקת קו AYN והקמת תחנת שאיבה – החלופה חלקית וחסרים בה נתונים רבים ובכל מקרה אינה עונה אל הדרישה שלא להזרים שפכים וקולחים לים (הדוגמא הלקוחה בוושינגטוןDC  חלקית, לא ברורה ולא בטוח שהיא מתאימה למקרה זה).

חלופה 4 – איגום והשהיית הביוב המהול בנגר במאגר עילי טרם הזרמתו לשפד”ן – החלופה אינה מונעת הזרמת שפכים לים וחסרים בה נתונים רבים.

חלופה 5 – איגום והשהיית הביוב המהול בנגר במאגר תת קרקעי טרם הזרמתו לשפד”ן: חסרים נתונים רבים להבנת החלופה. גם בחינת המקומות שבהם יוקם המאגר אינם ברורים ודרושים בחינה מחודשת.

חלופה 6 – איגום חלקי של הביוב המהול בנגר בתוך קו AYN והגלשה לים דרך מוצא רידינג: החלופה חסרה נתונים והיא בלתי סבירה לחלוטין שכן היא כוללת הזרמת ביוב לים, דבר שאינו מקובל כלל ועיקר.

מכאן, שהפתרון היחיד המתקבל על הדעת הוא הפרדה בין מערכות הביוב והניקוז, כפי שמחייבות תקנות המים (מניעת זיהום מים) (מערכת להולכת שפכים) התשע”ב- 2011, ובחינת חלופה של שימוש במט”ש רמת השרון כיעד קליטת עודפים שהשפד”ן לא יצליח לקלוט בימי גשם בלבד. חלופה זו מקובלת על המשרד להגנת הסביבה ועל עיריית הרצליה, והיא היחידה שעומדת על העיקרון של מניעת הזרמת הביוב המהול לים, אך כאמור, גם לחלופה זו דרושה בחינה מדוקדקת, כמו ליתר החלופות.

באשר להרחבת השפד”ן כתבה “צלול”, כי הוא מטפל  כבר כיום  כבר כיום בכ-400 אלף מ”ק שפכים ביום, כאשר התכן עומד על 390 אלף מ”ק שפכים ליום בלבד. בתוכנית רשות המים והשפד”ן להרחיב את יכולת הטיפול לעוד 280 אלף מ”ק ליום, באמצעות הרחבת מודול C שתסתיים ב-2024 והרחבת מודול D שתסתיים רק ב-2028-30. חשוב להדגיש, כי ההרחבה מיועדת לתת מענה לחיבורן של  אריאל, צריפין, סירקין ותל השומר למערכת השפד”ן, זאת בנוסף לגידול הצפוי של אוכלוסיית תל אביב (1.8% בשנה). באם הרצליה, שעל-פי התחזיות תייצר ב-2025 כ-25 אלף מ”ק ביום, תחובר לשפד”ן לפני סיום עבודות ההרחבה, משמעות הדבר היא סכנה לקריסתו ולהזרמת אלפי מ”ק שפכים לסביבה ולים. גם עורכי המסמך מטעם רמ”י מודים, כי ספיקה חריגה בשפד”ן פוגעת ביעילות המט”ש ובאיכות הקולחים.

לא רק זאת. ל”צלול” ידוע, כי אגני ההחדרה של השפד”ן בחולות יבנה מלאים כמעט עד אפס מקום כבר כיום. רשות המים והנהלת השפד”ן אמנם הודיעו שבתוכניתם להקים מפעל תעשייתי לשדרוג הקולחים, אלא שמועד הקמת המפעל התעשייתי אינו ידוע. על פי הערכת השפד”ן המתקן יוקם לא לפני 2026-2025  כאשר על-פי הניסיון, מדובר בהערכה אופטימית מאוד, שספק אם ניתן להסתמך עליה. כתוצאה מכך, תוספת השפכים של הרצליה, גם אם תטופל לרמה שניונית, תוזרם בסופו של דבר לנחל שורק ומשם לים. התוצאה תהיה, שבמקום שקולחי הרצליה יוזרמו לים מול חופי הרצליה ברמת טיפול שלישונית, כפי שהדבר קורה כיום, הם יזרמו לים כשפכים או במקרה “הטוב” כקולחים ברמה שניונית, יגרמו לזיהום נחל שורק, לזיהום שמורת הטבע שורק, יפגעו במתקני ההתפלה שורק ופלמחים השואבים מי ים וסמוכים לשפך נחל שורק, יפגעו בסביבה, בבריאות המתרחצים ויגרמו לסגירת חופי רחצה. זאת בנוסף להזרמה במוצא רדינג.

בסיכום מכתבה כתבה צלול: “לא יעלה על הדעת, כי מדינת ישראל תקדם תכניות בינוי אשר נקודת המוצא המובנית שלהן להתמודדות עם אירועי גשם הוא יצירת זיהום ים, במקום הבטחת פתרונות הנדסיים. עמותת “צלול” מתנגדת מכל וכל לחיבור העיר הרצליה למערכת השפד”ן כל עוד לא הסתיימו העבודות להפרדת מערכות הנגר והביוב בעיר, לא נמצא פתרון למניעת הזרמת ביוב לים והסתיימו העבודות להרחבתו של השפד”ן והעבודות להקמת המתקן התעשייתי המחליף את אגני ההחדרה. כל חיבור העיר הרצלייה לשפד”ן לפני מועד זה משמעותו הזרמת ביוב וקולחים שניוניים לים ונזק לסביבה הימית ולציבור. לא ניתן להסכים למצב שבמקום להזרים קולחים ברמה שלישונית לים, יוזרמו קולחים וביוב ברמת טיפול נמוכה במוצא רידינג ובנחל שורק ויגרמו לזיהום הים, לפגיעה בהתפלה ולפגיעה בציבור ובזכותו לים נקי. למרבה הצער, ממסמכי התוכנית של רמ”י עולה נימה המקלה ראש בנזקים קשים ושאינה מבינה את חומרתם הרבה. אסור שהותמ”ל ויתר מוסדות התכנון יתנו לכך יד”.