מי ינהל את הים? הצעת “צלול” לניהול מיטבי של הים התיכון

 העבודה “מי ינהל את הים? המלצת עמותת צלול לניהול מיטבי של הים התיכון”. מציעה דרך חדשה לניהול הים התיכון, שהוא משאב יקר ערך לציבור ולטבע. העבודה מבוססת על ההנחה לפיה אי ניהול הים גורם כבר כיום לכשל חמור, שבא לידי ביטוי בהיעדר פיקוח מספיק על משתמשי הים ובראשם קידוחי הגז והנפט, במצבה החמור של הדגה בים, בפגיעה בהסעת החולות, בזיהום חופי הרחצה ועוד ועוד.

המצב הקיים: את משאב הים מנהלים 11 משרדי ממשלה: תחבורה, הגנת הסביבה, בריאות, חקלאות, תקשורת, אנרגיה ומים, פנים, תיירות, שיכון (רשות המקרקעין), בטחון פנים ובטחון. ללא תאום, ללא יד מכוונת, ללא הבנת ייחודו של המשאב הימי, השונה מהמשאב היבשתי, ללא מודעות לפוטנציאל הנזק הנובע מהשימושים, ובראשם קידוחי הגז והנפט, וללא מודעות להשפעות ההדדיות והמצטברות של השימושים. על הים מפקחים מספר זעום של עובדים במשרדי הממשלה השונים: אגף ים וחופים של המשרד להגנת הסביבה מונה 31 עובדים בלבד, מהם 18 מפקחי שטח (שלושה עובדים בלבד המפקחים על קידוחי הנפט והגז, ברבע מזמנם בלבד). רשות הטבע והגנים מעסיקה 1.5 פקחים האחראים על הסביבה הימית. באגף הדייג של משרד החקלאות שני פקחים בלבד. למשטרה כוח קטן המפקח על הים, וכך גם ליתר משרדי הממשלה. מול מספר קטן זה של פקחים פועלים ארגונים וחברות פרטיות עתירות-הון.

מודלים עולמיים: בשונה מישראל, רוב מדינות העולם מנהלות את הים שלהן באמצעות מנגנוני ניהול יעודים, כאשר המשותף לכולם הוא הבנת הצורך בניהול מיטבי של הים. (קנדה ונורבגיה- משרד ממשלתי, אנגליה – רשות ציבורית, אוסטרליה – משרד ימי ועוד). גם בארץ מנוהלים משאבים רבים באמצעות רשויות – רשות המים, רשות החשמל, רשות הדואר, רשויות ניקוז ונחלים, כאשר דווקא משאב הים, למרות חשיבותו הרבה, סובל מהיעדר ניהול.

הרשות המוצעת

 הרשות החדשה תוקם על-פי חוק תחת המשרד להגנת הסביבה. בראש הרשות תעמוד מועצה מורחבת שתכלול נציגים של משרדי ממשלה, נציגי רשויות מקומיות, נציגי משתמשים, נציגי ציבור ויחידה מדעית. להכללת נציגי רשויות מקומיות ברשות חשיבות רבה, שכן רוב הפעילות הימית מתבצעת לאורך החופים ולכן  חשוב שנציגי הרשויות יהיו שותפים בניהול המשאב ובפיקוח על המשתמשים בו. במועצה יהיו חברים גם מדענים מתחומים שונים, וזאת בנוסף ליחידה מדעית אינטגרלית, כדוגמת המכון לחקר הימים והאגמים ומנהלת הכינרת.

המועצה המורחבת תיבחר במועצה מצומצמת, שתנהל ותפקח על הים. מועצה זו תפעיל צוות מקצועי הכולל בודקי תכניות, מפקחים, אנשי מדע ובעלי התמחויות מתחומים שונים. לעובדי הרשות יינתנו סמכויות אכיפה נרחבות, זאת כדי למנוע את הפיכתה לגוף בירוקרטי חסר סמכויות.

תקציב: יבוא מתשלום שתגבה הרשות ממשתמשי הים השונים, ביניהם חברות קידוח, חברות התפלה, מעגנות ומתקציב המדינה.

תפקידי הרשות:

תתכנן תכנית אב לחופים ולים, המתחשבת בכלל הצרכים הכלכליים (נמלים, ספנות, קידוחים, תיירות, דייג, צבא ותשתיות) אך גם בכושר הנשיאה של הים על-פי עקרונות ברי-קיימא.

תבדוק ותאשר תכניות של גופים אחרים (התפלה, קידוחי גז ונפט, דייג, תחבורה, תקשורת ועוד), משרדי הממשלה יעניקו רישיונות שימוש, אך הפיקוח עליהם יעשה על ידי הרשות המשותפת.

תקבע תקן מיוחד למבנים ימיים כדי להגביר את בטיחותם, אך גם כדי לצמצם את השפעתם על הסביבה החופית ועל הים.

תבטיח את נגישות הציבור לחופים המוכרזים והבלתי מוכרזים, תפעל למען חקיקה המסדירה את השימושים בחופים המוכרזים: החכרת חופים ליזמים, שימוש פרטי בחופים, גביית דמי חנייה ועוד.

תפעל ליישום תכניות לשליטה על הגעת נגר-עילי ונקז עירוני לים.

תפתח תכניות חינוכיות המסבירות את חשיבות השמירה על החופים ותכניות “חוף נקי”.

לרשות הים והחופים יועברו הוועדה למתן היתרי הזרמה לים והאחריות לתכנית הלאומית למוכנות ותגובה לאירועי זיהום ים בשמן (תלמ”ת).

כדי לחולל את השינוי, על הממשלה מוטלות שלוש מטלות:

1. לקבוע יעדים אסטרטגיים ויעדי מדיניות הלוקחים בחשבון את כושר הנשיאה של הים התיכון בנושאים כגון קידוחי גז ונפט, דייג וחקלאות וימית, מתקני התפלה, תחנות כוח, פיתוח נמלים ומרינות ועוד.
2. לחוקק חוק ים, כפי שעשו מדינות רבות, ביניהן קנדה, ארה”ב, אוסטרליה, הולנד, נורווגיה, בלגיה ועוד רבות אחרות מכוחו תוקם הרשות.
3. להקים את הגוף שינהל הים, עליו יוטל לטפחו כמשאב כלכלי לרווחת תושבי המדינה ולשמור עליו ועל החי והצומח שבו כעל אוצר טבע רגיש וייחודי, כאשר בריאות הסביבה הימית היא המדד המרכזי לניצול יעיל ומאוזן.