נחל שגור – שיתוף פעולה להצלת הנחל

בראשית אוקטובר 2014 החלו העבודות לחפירת קו ביוב גרביטציוני שיעביר את שפכי הישובים מג’ד אל כרום ודיר אל אסד ישירות למט”ש כרמיאל. קו זה הוא פרי מאבק משותף של קואליציית ארגונים, ובהם “אל עמל”, עמותת הסביבה, “צלול” ואחרים ששמה לה למטרה להפסיק את הזיהום הקשה שאפיין את רחובות הישובים, את נחל שגור ואת קניון בית הכרם, אחד מאתרי הטיול הפופולריים ביותר, שהפך לנחל שפכים. את הקו, שעלותו כ-60 מיליון שקל, ממנה המדינה, בהשתתפות של 20% מצד תאגיד המים “מי גליל”, שהקמתו היא זו שאפשרה את העבודות. הקו הגרביטציוני מיתר את משאבות הביוב וגורם לזרימה ישירה של הביוב למט”ש כרמיאל.

במשך שנים רבות התאפיינו הישובים מג’ד אל כרום ודיר אל אסד בבורות ספיגה, שהזרימו את השפכים ישירות לקרקע. בסוף שנות ה-90′ הוחלט לחבר את הישובים למערכת ביוב ולהזרימו למט”ש כרמיאל. לצורך כך הקומה מערכת לאיסוף שפכים, שכללה צינורות ביוב ושתי תחנות שאיבה, שמימנה המדינה. בשל העדר תחזוקה התקלקלו תחנות השאיבה פעם אחר פעם, וגרמו לזרימת הביוב ברחובות הישובים. במהלך החגים המוסלמים, סבלו התושבים מזרימת ביוב המהול בדם בעלי-חיים שנשחטו במשחטות הפירטיות הרבות שבמקום. על-פי טענות התושבים, גם משחטת דבאח, אחת הגדולות בארץ, הזרימה ביוב מהול בדם וזה זרם ברחובות. השפכים זרמו לאורך כביש עכו-כרמיאל ומשם לקניון בית הכרם, שהיה עד לפני שנים רבות אחד האתרים המטוילים ביותר במדינה וכיום סובל מזרימת שפכים בלתי נפסקת.

לפני מספר שנים נעשה ניסיון להפקיד את הטיפול בתחנות השאיבה בידי החברה הכלכלית של המועצה האזורית משגב, אך ניסיון זה לא עלה יפה, לאחר שהרשויות לא שילמו בעבור בטיפול. עמותת אדם טבע ודין הגישה עתירה לבית המשפט, בינואר 2008, כנגד מועצת אל-שגור (הוקמה בעקבות פעולה לאיחוד רשויות שכשלה) בדרישה להפסיק את הזיהום. בית המשפט התקשה לקבל החלטה בעקבות מצבן הכספי הקשה של הרשויות, שטענו שהן אינן מסוגלות לשאת בנטל תחזוקת התחנות.

זרימת הביוב ברחובות הערים, אך גם מפגעים של פסולת ושרפות רבות, הביאו להקמת הקואליציה למען נחל שגור בה חברים ישובים יהודים וערבים. הקואליציה פנתה לעמותת צלול בבקשה לסייע לה מול הרשויות הממשלתיות כדי שיביאו לפתרון הבעיה. בתגובה פנתה “צלול”,בדרישה בלתי מתפשרת לשר האנרגיה והמים, עוזי לנדאו ולמנהלת תשתיות הביוב לסייע לישובים המצויים במצוקה תקציב מתמדת, לממן קו הגרביטציוני, שיביא להפסקת הזיהום. לאחר אין ספור דיונים במנהלת תשתיות הביוב והתחייבות מצד תאגיד מי גליל, שהוקם באותה עת, להשתתף בעלות ההקמה הגבוהה, הסכימה רשות המים להתחייב לממן את הקו ולהביא לידי סיום פרשה עגומה זו. עם קבלת ההחלטה התוכניות הועברו לאישור ועדות התכנון. אקורד צורם נרשם בקיץ 2014 כאשר מנהלת רשות ניקוז ונחלים גליל מערבי, שפרה בן-דוד, הודיעה שתוציא צו הפסקה לעבודות, בטענה שיפריעו לתוכניתה להקים שביל אופניים, עובדה שגרמה לרשות המים להודיע שלא תעביר את הכסף לתחילת העבודות עד להשלמת כל הנושאים הטכניים מול רשות הניקוז. רק לאחר שבועות מורטי עצבים, הוסדרו העניינים מול רשות הניקוז והעבודות.

ב- 2018 הקו הגרביטציוני הושלם אלא שהתברר שהתאגיד לא הקים קוים להולכת השפכים, בעלות של 20 מיליון שקל.

עמותת צלול כתבה מכתב למנהל רשות המים בדרישה להתערב באופן אישי ולהסדיר את הקמת הקוים ולמנוע בכך מצב שבו המדינה השקיעה לשווא כ-72  מיליון שקל ואילו התושבים והנחל ממשיכים לסבול מהזרמת שפכים.

בינואר 2021 ולאחר שהחיבור לצינור לא הוסדר כתבו “צלול” וארגוני סביבה נוספים מכתב נוסף למנהל רשות המים, גיורא שחם, שבו דרשו ממנו לממן את חיבור הישובים לקו הגרביטציוני. במכתב כתבו הארגונים כי נודע להם שהקו אינו מחובר בעקבות חילוקי דעות על 1 מיליון שקל בין רשות המים, תאגיד מי הגליל והקבלן שבנה את הקו. חילוקי דעות אלה מונעים את כינוסה של ועדת ההשקעות שצריכה לאשר את תוספת הכסף להקמת החיבורים. הארגונים הוסיפו כי אם פרשה זו לא תבוא לידי סיום הם לא יהססו לפנות לבית המשפט. 

ב-2022 החל חיבור הישובים לקו.