“צלול” למועצת הנפט: אל תקיימו דיון בתוספת קידוחים בימי מלחמה, תוך התעלמות ממשבר האקלים

עמותת צלול דורשת מחברי מועצת הנפט, הממונה על ענייני הנפט במשרד האנרגייה ומנהל תחום רגולציה ויצוא במנהל אוצרות הטבע במשרד האנרגייה, שלא לדון בהמשך ההליך התחרותי הרביעי לחיפושי גז ונפט בים במהלך מלחמה וחירום, תוך התעלמות ממשבר האקלים. מבקשת לדחות את מועד הדיון ולהופיע בפני חברי המועצה בדיון שיקבע במועד החדש.

לדברי “צלול”,  ב-25 באוקטובר 2023 נודע שלמחרת (26 באוקטובר),  תתכנס מועצת הנפט לדון בעניין קידומו של ההליך התחרותי הרביעי לחיפוש והפקת גז ונפט בים.

לדעת “צלול”, מדובר בצעד חסר אחריות כלכלית, ביטחונית, אקולוגית ואקלימית, שמעיד על קוצר ראיה ובורות. הרחבת קידוחי הגז והנפט בים בעת זו איננה נכונה גם מבחינת ביטחון אנרגטי, או מדיניות השקעה נבונה למדינת ישראל.

לדעת “צלול”, על ישראל להשקיע באנרגיות מתחדשות, שהן מקורות האנרגייה של העתיד, “מתחדשות” הן גם מקור אנרגייה מבוזר ולכן פחות פגיע להתקפות אויב. ריכוזיות אספקת האנרגייה ממספר קטן של אסדות גז ותחנות כח פוסיליות מגדילה את הפגיעות מפני התקפות ומטילה סיכון גבוה על המשק ואספקת חשמל לצרכים חיוניים לתפקוד נדרש. לעומתם, השקעה באנרגיות מתחדשות עם אגירה ורשת מבוזרת חכמה היא ההשקעה הנכונה מבחינת בטחון אנרגטי וחוסן לאומי למדינת ישראל.

בנוסף, משבר האקלים הוא איום אסטרטגי מסוכן למדינת ישראל. נותרו שנים ספורות בלבד בהן אפשר לצמצם אותו. לא נוכל להשיג זאת אם לא נפעל יחד במהירות בשיתוף פעולה חוצה סקטורים – ממשלה, עסקים, ציבור ואקדמיה.

“אנו סבורים”, כתבה “צלול”, שהעיתוי לקיום דיון סגור זה, בעת שמדינת ישראל שרויה במלחמה ובמצב חירום הוא בלתי מתקבל על הדעת. נבקש לדחות את מועד הדיון לכל הפחות עד סיום הלחימה ומצב החירום, וכן נבקש להציג עמדתנו בפני חברי המועצה נגד המשך ההליך כפי שפורסם בכל עת שייקבע.

רקע ונקודות כלליות לעצם הדיון:

• ישראל נמצאת במלחמה במספר חזיתות, תשומת הלב והמשאבים של הממשלה והציבור מופנית להצלת חיים, עזרה למצבי מצוקה קשים, ונושאים דחופים אחרים הקשורים למצב החירום.
• מצב המלחמה ואי הוודאות אחריה משפיע על התנאים בהם מתקיים המכרז, כמו גם על צרכי משק האנרגייה בשעת חירום. קשה להאמין שיש חברות הפקת גז ונפט שיסכנו את הונם, נכסיהם, ואפשרות לפגיעה קשה בים בהרחבת חיפושים בשטחי הים של ישראל, לאור האיומים הברורים והסיכונים לחבלה בעת מלחמה וההוצאות הגדלות לאבטחה. בהקשר זה לצה”ל ומערכת ההתראה והביון של ישראל יש כבר מספיק עבודה בהגנה על אסדות ההפקה הקימות, מאגרי דלקים, ונמלי הדלק של ישראל, והם לא צרכים עכשיו משימות נוספות.
• ישראל ניצבת בצומת היסטורית – מצד אחד משבר האקלים שמאיים על האנושות כולה, וביתר שאת על מזרח הים התיכון, מחייב להפחית את פליטת גזי החממה לפני שחלון ההזדמנויות להקטנתו ייסגר. מצד שני רק לפני כעשור התגלו מצבורי גז גדולים באזור הכלכלי הבלעדי בים התיכון, שהיו יכולים לשמש כמקור אנרגיה והכנסה למדינה, אלא שהפקתם כרוכה בפליטת גזי חממה שהם ממחוללי משבר האקלים. מדינות שלא יעמדו בדרישה העולמית לצמצום פליטות גזי חממה יקנסו. מדינות האיחוד האירופי החלו להטיל מס פחמן על תוצרת מיובאת (מס גבול על מוצרים עם טביעת רגל פחמנית גבוה). ללא ספק מדינות נוספות יאמצו גישה זו, לכן מוצרים עתרי אנרגיה שייצרו במשק שמתבסס על אנרגייה פוסילית ופליטות מתאן יימסו, והתעשיה מוטת ייצוא בישראל תפגע קשות אם לא נשכיל לעבור למשק אנרגיה דל פחמן.
• “גז טבעי” הוא מקור אנרגייה “מלוכלך” הרבה יותר ממה שנהוג לחשוב. הוא עשוי מ”מתאן” – גז חממה שעוצמת הזיהום שלו היא פי-86 בהשוואה לדו תחמוצת הפחמן. ואכן, במשך 20 השנים האחרונות הריכוזים האטמוספריים שלו גדלו בכ-150% לעומת התקופה שלפני המהפכה התעשייתית. גם פליטה של אחוזים בודדים מגבירה את אפקט החממה[1], ומקשה מאוד על הפחתת יעדי הפליטות להם נדרשת מישראל כמדינה מתקדמת.
• ע”פ עבודה של ד”ר דניאל מדר והכלכלן נדב כספי[2], אם ינוצלו מאגרי גז חדשים בהיקף מצטבר לזה של מאגר תמר, היקף פליטות גזי החממה שלהם יגיע להיקף הפליטות הכולל של ישראל במשך עשור שלם.
• קידוחי גז ונפט[3] בים ותשתיות ההפקה מסוכנים מאוד לסביבה הימית, לחופים ולתשתיות חיוניות – כמו למשל מתקני התפלה. כ-70% מאספקת המים לצריכה ביתית בישראל מגיעה ממתקני התפלה באירוע שפך שמן (קונדנסט ו/או סולר) הנמצאים באסדות קידוח והפקה תתכן פגיעה ו/או השבתה של מספר מתקני התפלה במקביל, שעלולה להמשך מספר שבועות או אפילו מספר חודשים. גם בעשור האחרון התרחשו מספר של תקלות באסדות קידוח והפקה : למשל, בראשית יולי 2021 התפוצץ צינור תת-ימי במפרץ מקסיקו. למחרת אירע פיצוץ עז באסדת גז בים מול אזרביג’אן ובבית זיקוק ברומניה. עלויות הנזקים מאסון קידוח “מקונדו” במפרץ מקסיקו ב-2010 הגיעו לכ- 70 מיליארד דולר.
• למרות ניסיון העבר, ישראל אינה ערוכה לטפל באסון קידוח בסדר גודל כזה, וגם לא לאירועים קטנים הרבה יותר[4]. חסרים כ-100 מליון ש”ח וכ-20 תקני כ”א על מנת להשלים את תכנית הלאומית למוכנות ותגובה לאירועי שפך שמן בים (תלמ”ת) בשל סיבה זו יש להיעזר בכספי התמלוגים מהכנסות הגז להגנת הסביבה הימית ולמניעת אסונות, כפי שצוין בחוות דעתו של מנכ”ל המשרד להגנת הסביבה לפרסום המלצות צוות ועדת אדירי[5].

על מנת להבטיח את ההערכות הנדרשת יש לקדם את חוק התלמ”ת[6], שיבטיח את תקצוב התכנית ויגדיר את הסמכויות והאחריות של הרשויות השונות לזיהוי, התראה וטיפול בכל אירוע שפך, שיכול להתפתח ללא מוכנות זו, לאסון זיהום. בהצעת חוק התלמ”ת יש מנגנון בו גם מתקני הפקת הגז ישלמו אגרה שתכסה את עליות הערכות המדינה למניעת זיהום נפט (קונדנסט) מפעילותם.

• בנוסף יש להשלים את “חוק אזורים ימיים”, המסדיר את הרגולציה והחוק הישראלי הנדרש באזור הכלכלי בלעדי של ישראל (המים הכלכליים). בחוק אזורים ימיים יש להבטיח את סמכותו ומעמדו העצמאי של המשרד להגנת הסביבה בכל הרגולציה הנחוצה לתכנון ופיקוח נאותים של כל הליכי החיפוש וההפקה של שדות הגז והנפט.

התייחסות פרטנית לקידום ההליך הרביעי של חלוקת רישיונות חיפוש גז ונפט:

• כפי הנראה, המשך חיפושי גז ונפט בשנה הקרובה לא ישפרו את החוסן האנרגטי של ישראל בטווח של 15 שנה לפחות, לכן אין שום בהילות לקיים את הישיבה הזו עכשיו:
• היצע הגז הטבעי בישראל, כיום ובשנים הקרובות, גבוה ביחס לתחזית הביקוש בישראל. מחסור באספקת גז בישראל יתפתח רק עוד כ-15 שנה, רק אם לא נפעל במידה הרצויה להתייעלות אנרגטית, ניהול ביקושים ומעבר לאנרגיות מתחדשות עם אגירה.

 למרבה האכזבה, במקום להציג חזון שבו הגז הפוסילי הוא דלק מעבר המאפשר לישראל לעבור בביטחה יחסית לאנרגייה מתחדשת ולמשק אנרגיה דל בשריפת דלקים, מבטא קידום ההליך הרביעי  מדיניות של “התמכרות לגז” הפוגעת  במאמצים החשובים בישראל לעמוד ביעדים ההכרחיים לצמצום פליטות גזי חממה וקידום אנרגיה מתחדשת.

• לגז או נפט שימצאו אולי במים הכלכליים של ישראל לא יהיה ביקוש עוד 15-20 שנה בעולם. אנו מבקשים להזכיר אירופה, ארה”ב ויפן, משקיעות מאות מיליארדים בצמצום התלות בדלקים פוסיליים ובפיתוח טכנולוגיות ותשתיות לפיתוח אנרגיות מתחדשות, אגירת אנרגייה והמרתה לדלקים לא מזהמים – למשל הפקת מימן מאנרגיות מתחדשות, שיהיה זמין כאנרגיה לתעשייה כבדה ותחבורה[7].
• למרות העלייה הזמנית במחירי הנפט והגז בשנתיים האחרונות בשל משברים גאואסטרטגיים[8], המגמה הגוברת לשינוי בתמהיל מקורות האנרגיה העתידי לייצור חשמל והשאיפה לצמצום פליטות בכל העולם, לדלקים מחצביים וכן לגז הטבעי, יהיה ככל הנראה ערך נמוך יותר בעשורים הבאים, וככל שיעבור הזמן ערכם יפחת.
• למעשה במהלך השנתיים האחרונות הואץ קצב הקמת התשתיות לאנרגיה מתחדשת ואגירה ביבשת ב־40%. לפי סוכנות האנרגייה הבינלאומית, צורך גבוה בגז טבעי באירופה צפוי בחמש השנים הבאות, ובהמשך תחול ירידה משמעותית ומתמשכת בצורך בגז ביבשת עד לצמצום משמעותי בתוך כ־15 שנים[9].
• “הנחה סמויה” בהליך הרביעי היא שהסכמי יצוא נוספים יהיו מיועדים למכירה לשווקים רחוקים יותר באירופה או אסיה. אלו יחייבו הקמת תשתיות יצוא מורכבות ועתירות הון, אם בצנרת ימית ארוכת טווח, או במתקני הנזלת גז טבעי. את הגנת התשתיות הללו בעלות של מיליארדים תספק מדינת ישראל.
• לעומת זאת, בעקבות משבר האקלים והתפתחות מהירה בטכנולוגיות אגירה, רשתות חכמות, וניהול צריכה, סביר להניח שמקבלי ההחלטות באירופה יחליטו לפסול את התוכנית המגלומנית על הקמת צינור גז ממזרח הים התיכון לאירופה.

יצוא למזרח הרחוק?  לישראל עם הוצאות הפקה יקרות יהיה קושי רב להתחרות מול הגז של קטאר, אוסטרליה ומזרח רוסיה. כלומר, שגם כאן קיים סיכון רב שכספי המדינה והשקיעים ירדו לטמיון. גם במדינות מתפתחות קופצים ישר מהסקה בעץ או פחם לאנרגיות מתחדשות ולאגירה.

• בהינתן מגמה צפויה זת בהשקעת מיליארדים בפיתוח מאגרים חדשים ועוד בהיאת, עולה השאלה מה יהיה המחיר  לעודדשישראל תתבקש לשלם על מנת חברות גז ונפט עולמיונתן המצב הבטחוני וסיכונים הנוספים כאן. סביר להניח שהשקעות אלו יתרחשו רק אם חברות הנפט והגז העולמיות ילחצו על ישראל להפחית ערבויות, ולצמצם את התמלוגים והמיסים, וכן לצמצם עלויות תפעול על מנת לכסות את ההשקעות. כל אלו יפחיתו את הכנסות המדינה ויגדילו את הסיכונים. עדות לכוונות אלו של צמצום התמלוגים בניגוד להמלצות ועדת שישנסקי, נמצאת כבר בטיוטת המלצות של ועדת אדירי מ-2021.
• באם יסתמן בעוד כמה שנים שיהיה צורך בינ”ל לגז ונפט גם בעוד 25-30 שנה (אם למשל ימצא פתרון כלכלי לקיבוע פחמן) אזי תתכן אולי תועלת מצטברת מהפקתו בעתיד אך לא בוער לנו להחליט עכשיו על הרחבת ההפקה משדות גז ונפט שאולי קיימים.
• דו”ח מומחים שהוגש במסגרת העתירה של החברה להגנת הטבע קובע כי “הרחבת משק הגז היא טעות היסטורית שתוביל את ישראל להפסדים כספיים, לערעור הביטחון האנרגטי ולהידרדרות אקלימית”. מנגד, מצאו כתבי הדוח, ד”ר דניאל מדר והכלכלן נדב כספי, כי האצת המעבר לאנרגייה מתחדשת וייצור של 50% מהחשמל בסוף העשור באמצעות אנרגיה נקייה צפויים להביא לרווחים משקיים עודפים של 12-16 מיליארד שקל.
• החברה להגנת הטבע וארגונים נוספים ביקשו להציג את עמדתם בפני חברי המועצה ונענו בשלילה או לא נענו כלל.

בנוסף בהתייחס לשטחי המוצעים לרישיונות חיפוש מרבצי גז ונפט:

• יש להרחיק את שטחי החיפוש, משטחי טבע בעלי ערכיות אקולוגית ולקבוע ש-30% משטחי הים כשמורות טבע ושטחים מוגנים בהם לא יערכו כל קידוחי אקספלורציה והפקה ולא יונחו תשתיות הפקת גז ונפט, כפי שלא תאושר בהם פעילות אחרת כמו דיג וחקלאות ימית.
• חלק מהשטחים המיועדים לחיפוש, למשל במקבץ E חופפים וסמוכים לאיזורים בהם אותרו בתי גידול רגישים ויחודייים הכוללים ע”פ דו”ח של חיא”ל מערכות אקולוגיות כימו-סינטטיות המטמיעות מתאן מנביעות גז, ואתר רביה חשוב לכרישים. אלו מערכות אקולוגיות המוכרות כראויות לשימור בהתאם לאמנות בינלאומיות. מעבר לרגישות האקולוגית של שטח זה, בשל מיקומו הגיאוגרפי (46 ק”מ מגבול עזה) הוא מהווה סיכון ביטחוני ובטיחותי, שיש לשקול בכובד ראש בטרם קידום המכרז.

מהסיבות המצוינות כאן ונוספות, הגישו ארגון גרינפיס ישראל והחברה להגנת הטבע שתי עתירות לבית המשפט על מנת לעצור את ההליך התחרותי הרביעי. תוך בקשה לביטולו או תיקונו כך שלא יסתור את התחייבות ישראל לצמצום פליטות גזי חממה ועל מנת שלא יגרום לפגיעה באזורים הייחודיים מבחינה אקולוגית ונמצאים היום התחום המכרז.

בעתירות הנ”ל נטען כי המכרז פורסם ללא תשתית עובדתית נאותה, ללא ניתוח השפעות המהלך על יעדי האקלים, מבלי שנבחנה התועלת הכלכלית לציבור לעומת הסיכונים לפגיעה בסביבה הימית והחופית, בכלכלה ובתשתיות חיוניות לביטחון המדינה. כל זאת בשעה שצורכי הגז של המשק הישראלי מובטחים לעוד עשרות שנים קדימה בהסתמך על המאגרים הקיימים.

בית המשפט עדיין לא קבע מועד לדיון בעתירות עצמם ובבקשה למתן צו ביניים בעניין ההליך התחרותי הרביעי והסוגיות טרם הוכרעה; אנו מבקשים שהדיון במועצת הנפט להמשך ההליך התחרותי הרביעי חייב להידחות ולהתקיים רק לאחר סיום ההליך המשפטי.

סיכום

בעוד שבעולם פועלים ממשלות ומשקיעים לנטישת הדלקים המחצביים בשל נזקם העצום קידום ההליך הרביעי יוביל להשקעת מיליארדים מכספי ציבור במטרה להאיץ ולקדם קידוחי גז ונפט ממרבצים חדשים, שמידת הוודאות להצלחתם מוטלת בספק.

התקווה להגדיל את הכנסות המדינה בעתיד מיצוא הגז אינה מבוססת, שכן לא ברור אם אפשר יהיה לייצא את הגז שיימצא. לכן, אין הצדקה לתת תמריצים כלכליים לחיפושי גז, שמשמעותם וויתור על הכנסות למדינה מהתמלוגים על משאבי טבע.  זה מקרה ברור בו “טובה ציפור אחת ביד משתים על העץ”.

“צלול” מצטרפת להמלצות המשרד להגנת הסביבה, משקיעים וארגונים רבים בארץ ובעולם, להימנע מקידוחי נפט וגז חדשים בים, במיוחד אם מאגרים אלו מכילים אחוז ניכר של הידרוקרבונים נוזליים. בכל העולם מבינים שבמטרה לעצור את המשך שינוי האקלים[10], יש למנוע תוספת של קידוחי גז, נפט, וקונדנסט (דלק שמופק בקידוחי הגז) בים התיכון. בשל סיבה זו אין תוחלת כלכלית להשקעת מיליארדים מכספי המדינה והציבור בדלקים פוסיליים, שהם מקור האנרגיה של העבר.

קידום חלוקת רישיונות חיפוש עכשו היא חשיבה אגוצנטרית, קצרת טווח, המונעת אולי משיקולים זרים, ומתעלמת מהסכנות הרבות שרק חלקן תואר כאן.  קביעת דיון זה, שעה שעומדות בעניין שתי עתירות בפני בית המשפט שטרם הוכרעו, בשעה שישראל מצויה במלחמה היא סרת טעם במקרה הטוב או שנועדה לקבוע ‘עובדות בשטח’ תוך ניצול המצב שנוצר במקרה הרע.

 על כן, נבקש כאמור לדחות את מועד הדיון לכל הפחות עד סיום הלחימה, וכן להישמע בפני חברי המועצה במועד החלופי שיקבע.

   בברכה,

       מור גלבוע,  מנכ”ל עמותת צלול

       ד”ר יובל ארבל, סמנכ”ל ים וקשרי ממשל, עמותת צלול

[1]  https://www.adamteva.org.il/report-methane-emissions-from-tamar-and-leviathan-gas-fields/

[2] הוגשה במסגרת עתירה של החלה”ט נגד קידום מכרז ההליך הרביעי לחיפושי גז ונפט בים

[3] בכל קידוח גז יש גם הקונדנסט (דלק שמופק בקידוחי הגז)

[4] https://dev.zalul.org.il/talmat/  התייחסות צלול לתזכיר חוק התכנית לאומית למוכנות ותגובה לאירוע שפך שמן בים.

[5] עמדת מנכ”ל המשרד להגנ”ס לדוח וועדת אדירי  יוני 2021 .

[6] טיוטה הונחה להערות הציבור במאי 2022

[7]  https://www.calcalist.co.il/local/articles/0,7340,L-3903891,00.html

[8]  האצה זמנית בצמיחה עם היציאה מהקורנה, והפלישה של ברה”מ לאורקריאנה והחרם על דלקים פוסילים של ברה”מ בעקבות כך גרמו להרגשת מחסור זמני בהיצע דלקים פוסילים ולכן לעלית מחירים עליה זה נעצרה ותתקזז כל שיותר ויותר כלי תחבורה, תחנות כח ותעשיה יעבור למקורות אנרגיה חלופיים.

[9] https://www.calcalist.co.il/local_news/article/rj11aeiyla , שני אשכנזי, כלכליסט 4.10.23 .

[10]  ראה למשל: סוכנות האנרגיה הבנ”ל ממליצה להגיע לnet Zero  ב-2050.