רשות המים הציגה תוכנית להגדלת היצע הקולחים, ניצולם והורדת עלותם לחקלאות. אלא שברור שללא מימון ממשלתי של התוכנית, בעלות של כחמישה מיליארד שקל מתקציב המדינה, מחצית מהסכום בשנים הקרובות – התוכנית תעלה אבק על המדפים והקולחים ימשיכו לזהם את הנחלים והים.
כבר כיום זורמים לנחלים ולים בכל חורף כ-90 מיליון מ”ק קולחים ברמות טיהור שונות, גורמים לנזק חמור לנחלים, לזיהום הים, לסגירת חופים לרחצה ולבזבוז מים שאפשר היה להשתמש בהם להשקייה חקלאית. הסיבה לכך היא רמת טיפול נמוכה בחלק מהמכונים לטיפול בשפכים (מט”ש) שמונעת את השימוש בהם, מחסור במאגרי קולחים וחוסר יכולת לנייד את הקולחים ממקום למקום. עם המשך הגידול באוכלוסיה ותפיסת השטחים הפתוחים, כמות זו רק תלך ותגדל ועמה הנזק לסביבה. מכאן החשיבות הגדולה ביישום התוכנית. משק הים ממומן כיום מכספי הצרכנים. כלומר, כל עבודת פיתוח משמועתה ייקור המים. מכאן שאי אפשר לממן את התוכנית בשיטה הנהוגה כיום ויש צורך בתקציב חיצוני.
בנוסף לתקציב הממשלתי יש צורך בשורה של מהלכים נוספים – העלאת איכות הקולחים. תקנות הקולחים, שנקבעו עוד ב-2010 קובעת שכל הקולחים צריכים להיות מטופלים לרמה שלישונית. למרות זאת רק מחצית מהקולחים מטופלים לרמה זו. שיפור האיכות לרמה שלישונית ואף למעלה מכך היא הכרח שאין לחמוק ממנו כדי למנוע את זיהום הסביבה ומי התהום וכדי לאפשר את ניוד הקולחים ממקום למקום. לצורך כך על הממשלה לממן תוספת פקחים למשרד להגנת הסביבה שיאכפו את התקנות על המט”שים. “צלול” הציעה כבר בעבר להקים יחידה ארצית להגנת הנחלים, שבין תפקידה אכיפת התקנות.
בנוסף, על רשות המים לדרוש מהלך שיאפשר הקלות סטוטוריות להקמת מכונים לטיהור שפכים ומאגרי קולחים שחסרים כיום ואת הסדרת נושאי תשלום הארנונה לרשויות המקומיות, שגם היא מונעת הקמת מאגרים חדשים. נושא שיש להסדיר בחקיקה.
ללא מהלכים אלה, שכולם כתובים בתוכנית וכוללים תוספת תקציב משמעותית, הקלות סטטוטוריות, הקלות בארנונה ובהיטלים ואכיפה, הקולחים ימשיכו לזרום בנחלים ולים.