נימוקי “צלול” בתגובה לכוונת האוצר להאריך את החיסיון לפעילות קצא”א

עמותת צלול, ביקשה משר האוצר, בצלאל סמוטריץ’, לשקול מחדש את עמדת משרדו, המבקש להאריך את החסיון החל על חברת קו צינור אסיה – אירופה (קצא”א), על-פי סעיף 113 (ד) לחוק העונשין, התשל”ז – 1977.
לדעת “צלול”, הארכת החסיון הוא מהלך שגוי ומיותר שינציח את המשך ההתנהלות הלא תקינה וחסרת הבקרה של קצא”א. כמו כן, הסודיות תנציח את תקלות האחזקה והתפעול אשר גורמות לזיהום ומפגעים שגורמת קצא”א, תוך סיכון בריאות הציבור והסביבה. לעומת זאת, ביטול החיסיון יאפשר לכלל משרדי הממשלה ולציבור הרחב לבקר את פעילות החברה. לחייב אותה לנהוג על פי סטנדרטים מקובלים שרק ייטיבו עמה ועם הציבור בישראל.
חברת קצא”א מתפעלת שני נמלים באילת ובאשקלון השוכנים באזורים רגישים – מסוף קצא”א באילת – עיר הנשענת ותלויה בתיירות ים וחופים, ונמל קצא”א באשקלון השוכן לחוף הים התיכון, בסמוך למתקני התפלה, שמספקים מים לכל תושבי מדינת ישראל. החברה מתפעלת מספרת צינורות דלק לאורכה ולרוחבה של המדינה וביניהם צינור באורך 254 ק”מ, המחבר בין שני הנמלים ועובר בהרי אילת והנגב. מצבו של הצינור אינו טוב, וזאת בלשון המעטה, ולפי דוחות מומחים הוא סובל מפגמי איכול לכל אורכו. שני קווים נוספים מזינים את בתי הזיקוק בחיפה ובאשדוד. גם בקווים אלו היו דליפות. נפח האיחסון של החברה הוא של 3.7 מיליון מ”ק של מוצרי דלק ונפט. עם זאת, חלק ניכר מפעילות החברה אינו נוגע לנושאים סודיים, מתחזוקה ועד לתנאי העסקה. אין ספק שחברה בסדר גודל כזה, שמתקניה שוכנים באזורים כה רגישים סביבתית, נופית, כלכלית ובריאותית, מן הראוי שתהיה שקופה לעין הציבור.
להלן הנימוקים:
1. החיסיון הגורף שניתן לקצא”א בעבר, שהתבסס על היותה חברה המשותפת לישראל ולאיראן. בהמשך, החיסיון איפשר מסך של ערפל סביב הליכי הבוררות הרגישים שהתנהלו בין ישראל ואיראן. עם זאת, המידע אודות הליכים אלו פורסם בהרחבה בתקשורת הזרה  והדיו פורסמו גם בתקשורת הישראלית.
2.  סיבות אלה כבר לא תקפות היום,כשקצא”א החדשה (גורם מפעיל ראשון בלשון החוק) היא חברה ממשלתית לכל דבר, וכמובן ללא כל קשר לאיראן. למעשה, ההכרה שמדובר בחיסיון גורף מדי חלחלה עוד טרם הקמת קצא”א החדשה, כשבמסגרת הדיונים בעתירה שהוגשה בעקבות אסון עברונה כנגד החיסיון הגורף שניתן לקצא”א, המדינה הודיעה לבית המשפט על הסרה חלקית של  החסיון. באותה הזדמנות בג״ץ הקפיד לציין ש״מה שלא היה שקוף – צריך להיות שקוף״. למרות זאת, מרבית פעילות החברה נותרה חסויה. 
3 . בפועל, אין אף חברה ממשלתית אחרת שזוכה לחיסיון דומה, לרבות חברות ממשלתיות שמחזיקות גם הן בתשתיות רגישות מבחינה ביטחונית,  דוגמת חברת חשמל, תשתיות אנרגיה (תש”א), נתג”ז, ומקורות.
4. ככל שמדובר במידע שעלול לפגוע באינטרסים הלאומיים של ישראל – המידע הרגיש של קצא”א, כמו גם של תש”א, נתג”ז והחברות האחרות, מוגן על ידי חוק חופש המידע שמאפשר למנוע את פרסום המידע משיקולים הקשורים לביטחון או שמירה על יחסי החוץ. לעומת זאת כל שאר פעילותה של קצא”א – היקפי שינוע נפט וחומרים מסוכנים אחרים, מספר העובדים, שכר מנהלים, התקשרויות והוצאות ליח”צ ולובינג, בקרת איכות, נהלים למניעת תאונות ודליפות, נידוף, תרחישי תגובה למקרה תקלות בסביבה עירונית ועוד – חובה שיהיו גלויים לעין הציבור. בעניין זה חשוב לציין, שצו החיסיון אמנם צומצם חלקית, וכביכול מאפשר פרסום מידע אודות התנהלותה הסביבתית של קצא”א ומידע בשורה מצומצמת של נושאים אחרים, אולם מדובר אך רק בעניינים בהם המידע עוסק באופן בלבדי בנושאים אלה. בפועל, היות ורוב המידע אינו עוסק בהיבט אחד בלבד, הרי שמשמעות הדבר היא כי מדובר בחיסיון כמעט מוחלט, גם בהיבט הסביבתי, אשר מגביל מאד את הדיון הציבורי בעניין פעילותה השנויה במחלוקת של קצא”א, לרבות השלכותיה הסביבתיות. 
5. נזכיר, שקצא”א אחראית לאסונות סביבתיים מהחמורים ביותר שידעה הארץ: אסון נחל צין ואסון עברונה, במסגרתו זרמו לסביבה כחמישה מיליון ליטר נפט גולמי שגרמו לנזקים ש ערכם עולה לכדי עשרות מיליוני שקלים. באוגוסט 2021 גרמה החברה לדליפה בסמוך למושב משען שגרמה לפינוי של 5,000 טון קרקע מזוהמת. במשך העשור האחרון ארעו יותר מ- 20 ארועי זיהום לים, לאוויר ולקרקע, כתוצאה מפעילותה. לאור אסונות אלה קמה חובה שכל המידע שקשור, באופן כלשהו, להגנתהסביבה והציבור וליכולת  למנוע מראש סיכונים כתוצאה מפעילות החברה חייב להיות פתוח לעיני הציבור.
6. בינואר 2021 חתמה קצא”א על הסכם להעברת מאות מליוני טון נפט מהמפרץ הפרסי דרך מפרץ אילת וישראל לים התיכון (ובכוון ההפוך). הגדלת היקף שינוע נפט ב נתיב זה פוגעת ומסכנת את שונית האלמוגים הנדירה של מפרץ אילת, שמורות טבע בנגב והערבה, חופי הרחצה בים התיכון, אילת וסיני, מתקני ההתפלה, התיירות, מקור הפרנסה של רבבות משפחות באילת ואשקלון. אמצעי הטיפול בזיהומים, בקרה על התחזוקה והצורך בתגובה של גורמים אחרים במקרה של תקלה חייבים להיות גלויים לציבור, בין היתר בכדי שיוכל להיערך להם.
7 . זכותו של הציבור לדעת מהן המגבלות על שינוע הנפט בקו אילת והאם החברה חרגה ממהגבלות אלו. היקף השינוע חורג, ככל הנראה, מעבר להגבלות שהטיל המשרד להגנת הסביבה במסגרת רשיון העסק והיתר הרעלים – נושא המוסתר תחת ערפל החיסיון.
8. כידוע, אילת היא בירת הנופש של ישראל ומושכת אליה כ- 2.8 מיליון תיירים בשנה וההכנסות מהתיירות בעיר עומדות על כ- 7.5 מיליארד ₪. רוב תושבי העיר מתפרנסים מתיירות, ובתקופת הקורונה אילת הגיעה ל- 77% אבטלה – מקום ראשון בישראל. הגדלת היקף שינוע הנפט מאשקלון לאילת, ויודגש שמדובר נפט שאינו לצורכי האנרגייה של ישראל, עלולה לסכן את התיירות והכלכלה של העיר ויכולה לגרום לאובדן הכנסה של אלפי משפחות בעיר. לכן חיוני שהיקף הרווח או ההפסד הכספי הכולל של חברת קצא”א יהיה גלוי לציבור כשל כל חברה ממשלתית, מול שיקולים כלכליים אלו.
9. בעקבות האמברגו הבינ”ל על נפט מרוסיה, ועל מנת לשמור על יחסים טובים של ישראל עם ארה”ב ואירופה, מוטב שלא לחתום על עסקאות “סודיות” לשינוע נפט רוסי דרך ישראל. צו חסיון ייחודי לקצא”א, מעורר חשדות כאלו, גם אם אין בהם אמת.
10 מנכ״ל החברה הצהיר בדיון בכנסת ב- 2022 , שאין לה כל צורך בחיסיון, אלא שהוא מחוייב אליו כיוון
שהוא נקבע על פי החוק. בדיון נוסף בכנסת טען אריאל אבלין, סגן בכיר למנהל רשות החברות הממשלתיות, במשרד האוצר, כך: ” שאלת החיסיון, היא לא שאלה שמונחת לפתחה של רשות החברות הממשלתיות. עמדתנו ועמדת
החברה, היא שהחיסיון הזה צריך להיות מוסר מהחברה, החיסיון הזה, הוא לא טוב לחברה…”
11 . הסתרת פעילותה של חברת נפט ממשלתית, האחראית לעשרות מקרים של מפגעים סביבתיים, תקלות עבודה ובעיות נוספות, תחת אצטלה של “שיקולים ביטחוניים” היא פרקטיקה שלא ראויה למדינה מתוקנת. 
אנ מקווים שלאור הנימוקים שלעיל ולאור הרגישות הסביבתית הרבה של האזורים בהם פועלת קצא”א תקבלו את עמדתנו שלא להאריך את החיסיון לקצא”א החדשה, לטובת הכלכלה, הסביבה ובריאות הציבור בישראל.