החופים שלנו תחת מתקפה של ממש. גוזלים מאיתנו את הגישה לים, מזהמים, מתכננים מיזמי בנייה פרועים על קו המים ועוד ועוד.
הנה רק כמה דוגמאות:
על אילת ואשקלון עדיין מרחף איום הסכם חברת קו צינור אירופה אסיה (קצא”א) להעברת נפט ממדינות המפרץ לאירופה, דרך מפרץ אילת הנגב ואשקלון. המשרד להגנת הסביבה אמנם הקפיא את הפרויקט בכך שקבע אפס תוספת סיכון למפרץ אילת, אלא שממשלה חדשה עלולה לעקוף את הווטו של המשרד להגנת הסביבה ולאשר את ההסכם המסוכן מחדש.
במסגרת פרויקט #דוגמים_צלול מצאנו שאריות של תרופות בחופים בכל רחבי הארץ. הממצאים מעידים על הזרמת ביוב לים, תופעה שחוזרת על עצמה כל שנה ואילו הרשויות גוררות רגליים בכל מה שקשור להפסקת הזרמת הקולחים ובביטול החיבורים הצולבים של צינורות הניקוז והביוב.
באילת, הבנייה האגרסיבית בחופים נעשית ממש על קו החוף (3-5 צעדים מקו המים!), ללא תסקיר השפעה על הסביבה ותוך התעלמות מופגנת ממסמך המדיניות הסביבתי לחופי אילת שמגובש במינהל התכנון. מדובר בסכנה אמיתית לסביבה ולחופים הדרומיים סמוך לשוניות האלמוגים ולשמורת הטבע הייחודית.
חופים לא מוכרזים כמו חוף החשמל באשדוד או חוף הארובות בחדרה הפכו לג׳ונגל, שבו אין חוקים. טרקטורונים וג׳יפים משתוללים, חברות אירועים חומסות את השטח לפי צרכיהן, כמויות אדירות של פסולת, יחד עם מפגעי רעש ואור, שפוגעים בבעלי החיים ובמגוון הביולוגי הקיים, וכמובן שכל אלה מונעים מהציבור ליהנות מפיסות טבע יחודיות שייכות לכולנו.
הרשויות מתעלמות, נותנות לפסולת להיערם ולים להיגנב מתתת לאף.
ככה קורה שמדינה שכל גבולה המערבי הוא חוף נותרת עם 7% בלבד של חופים מותרים לרחצה! מציאות אבסורדית ושערורייתית שחייבים לשנות!