בראשית הערותיה מבקשת עמותת צלול להדגיש את הגידול שחל בשנים האחרונות, ובמיוחד בחודשים האחרונים, בסיכון לזיהום הים התיכון ולמפרץ אילת, וזאת בעקבות שורה ארוכה של גורמים: קידוחי הגז ואסדות הפקת הגז; קידוחים לחיפוש נפט; כניסת חברת “שברון” לארץ המגבירה את פעולות החיפוש, ההפקה והיצוא גם של נפט; הסכם קצא”א החדש עם חברה מאיחוד האמירויות שיגרום לעגינת מכליות ענק במפרץ אילת ולהעברת הנפט בצינור לאשקלון ומשם לאירופה, וכן זיהום ים וחופים מנגר עירוני וגלישות ביוב לים בשל אי הפרדת צנרת (ביוב וניקוז).
עוד מבקשת “צלול” להדגיש את העדר סמכויות של המשרד להגנת הסביבה במים הכלכליים, המחסור בפיקוח, האכיפה האיטית והתקלות חוזרות ונשנות באסדות הגז ובקצא”א.
עם זאת מבקשת “צלול” לציין את השיפור שחל במניעת זיהום הים בזכות פעילות היחידה הארצית להגנת הסביבה הימית, הוועדה להיתרי הזרמה לים, והיטלי ההזרמה לים המוטלים על המזרימים – כל זאת בזכות הקרן למניעת זיהום ים.
התיחסות לדו”ח :
- 1. בין 2015 ל-2019 הכנסות הקרן פחתו ב –67% , בין השאר מהסיבות הבאות:
א. השפד”ן – בעקבות לחץ בלתי פוסק של עמותת צלול להקמת מתקני עיכול אנאירוביים הפסיק מתקן השפד”ן להזרים בוצה לים ועקב כך הפסיק לשלם היטל הזרמה לים.
ב. החברה הממשלתית קו צינור אסיה אירופה (קצא”א) – ב- 2018 תם חוק הזיכיון של קצא”א ששילמה 150 אלף דולר לשנה. קצא”א החדשה שהוקמה ב-2018 טרם החלה לשלם אגרה לקרן. יש לתקן מצב זה בדחיפות.
ג. אסדות הגז – בשל כשל בתקנות למניעת זיהום ים המסדירות את פעולת הקרן, האסדות אינן משלמות היטל. יש להגדיר את האסדות כמסופי פריקה של גז ונפט ולחייבן בתשלום על כל מ”ק שנכנס ליבשה – בדומה לדלק או נפט המגיע במכלית[1], עובדה המחייבת חקיקה.[2]
- 2. הירידה בהכנסות מחייבת לבצע שינוי ביעודי הקרן:
א. הפעילות השוטפת של היחידה הארצית להגנת הסביבה הימית צריכה לקבל מימון מתקציב המדינה ולא מהקרן – היום הקרן מממנת כ-2/3 ממשכורות העובדים הקבועים של היחידה, שכרם של יועצים (סקר גיאומורפודינמי בחופים, סקר בנייה בחופים, מיתוג היחידה ועוד), וכן ע”פ הדוח היא ממנה את פיצוי המכמורתנים בעקבות שינוי תקנות הדיג, דמי שכירות ותחזוקת משרדים, הוצאות רכב ורכישת ציוד שאיננו ציוד טיפול בזיהום ים. תשלומים אלו צריכים להיות כלולים בתקציב המשרד ולא להסתמך על הקרן.
ב. לייעד את כספי הקרן קודם כל להשלמת ההערכות והמוכנות לטיפול באירוע שפך שמן לים – התוכנית (התלמ”ת) התקבלה בהחלטת ממשלה מ-2008 (והיא כללה הקמת תחנות תגובה מהירה באשקלון ובחיפה, גיוס תקנים חדשים ורכישת כלי שיט וציוד יעודי לטיפול באירוע שפך שמן “גדול” ((Tier 3 [3]. כבר בדרישות לתלמ”ת התפשר המשרד להגנ”ס על 16 תקנים יעודיי לכוננות זו במצבת כ”א של היחידה[4]. רק ב-2019 האוצר אישר שמונה תקנים חדשים ליחידה, אך בפועל גוייסו מתוכם רק שני תקנים חדשים ואילו הקמת התחנות נמצאת בשלבי תכנון (?)[5].
להשלמת ההערכות והמוכנות יש לאשר את חוק התלמ”ת – הצעת החוק הממשלתית, שאמורה להבטיח יישום מלא של התוכנית הנ”ל מבחינת סמכויות היחידה להגנת הסביבה הימית וגם בהבטחת הערכות הרשיות המקומיות, מתעכבת שנים רבות. יש להפסיק את הסחבת ולהשלים את ההערכות למניעת אסון זיהום משפך שמן בים.
ג. היטל ההזרמה חייב לכסות את היקף העבודה הדרושה להכנתו, הפיקוח והנזק המצטבר מהמשך ההזרמה – מטרת ההיטל היא להפנים את העלויות החיצוניות שגורם הזיהום. אם בוחנים את עומסי ההזרמה בהיתר, ללא ההפחתה המשמעותית בהזרמה של השפד”ן, מתברר לא חלה הפחתה משמעותית בכמה פרמטרים של זיהום למשל נוטריינטים (זרחן וחנקן) ומתכות כבדות ורעילות. יותר מכך, באותם מזהמים לאורך מספר שנים בעשור האחרון היתה עלייה בסך העומס השנתי שהוזרם לים. באם נמשכת מגמה זו, יש להעלות את היטל ההזרמה על מנת ליצור תמריץ חזק יותר להקטנת הזיהום.
- 3. יש למנות נציג ציבור להנהלת הקרן– בהנהלת הקרן נציגי משרדי ממשלה ורשויות (משרד האוצר, משרד התחבורה (2), המשרד להגנ”ס (2) רט”ג, ונציגת השלטון המקומי – סה”ה 7 חברי הנהלה) אך אין בה נציג ציבור שאינו תלוי בתקציבי ממשלה ואינו כפוף לה. יש לתקן מצב זה, ולמנות נציג מארגוני הסביבה העוסקים בתחום הסביבה הימית ואינם תלויים בתקציבי מדינה.
[1] ע”פ חוות דעת משפטית של המשרד להגנ”ס יש צורך בשינוי חקיקה בתקנות בהגדרת המתקנים המחויבים באגרה.
[2] אולי מכיוון שהאגרה מחושבת לפי כמות וכמיות הקונדנסט עכשו לא כל כך גדולות, אז זה לא בוער לאף אחד לשנות. אבל זהו ענין עקרוני וכמיות הקונדנסט יכולות לעלות ולכן יש לתקן את התקנות כבר עכשו.
[3] לטיפול באירועים קטנים ה”מפעלים” (הנמלים, תתחנות הכח, אסדות הגז וכ’) מחזיקים ציוד והסכמים עם קבלנים הנמצאים בכוננות ומוכנים בציוד וכלי שיט נוסף על כל ע”פ תוכנית מאושרת ע”י היחידה להגנ”ס הימית.
[4] ארבעה קברניטים, שני מנהלי סיפון ותפעול, שמונה מפעילי ציוד ושני מכונאים. זה בנוסף לכוחות הכוננות של ה”מפעלים” וכוחות בנ”ל שיוקפצו ע”פ הסכמים עליהם חתומה ישראל.
לעמדתנו תרחיש הייחוס בתלמ”ת מצומצם מידי יחסית לתרחישים אפשריים, ועל הסתמכות על קבלנים מקומיים ובנ”ל, שהינה לקיחת סיכון נוספת. https://dev.zalul.org.il/wp-content/uploads/2018/09/%D7%97%D7%95%D7%A7-%D7%94%D7%AA%D7%9C%D7%9E%D7%AA-2017.pdf
[5] חייבים לציין חלק מהתקנים הנ”ל תלויים בהקמת התחנות לתגובה מהירה בחיפה ואשקלון, רכישת כלי השיט והציוד); לכן עיכוב בגיוסם עכשו מובן. עם זאת, לא מובן למה הקמת התחנות ורכישת כלי השייט והציוד כל כך התעכבה.