תגובת “צלול” לרפורמת התמרוקים: “שכחתם את המיקרופלסטיק ואת האריזות”

משרד הבריאות מקדם בימים אלה רפורמה בנושא יבוא ויצור התמרוקים. לדעת עמותת צלול הרפורמה חסרה שלושה נושאים מרכזיים:

1. הרגולציה אינה כוללת התייחסות למיקרופלסטיק.
2. הרגולציה אינה מתייחס לחומרי האריזה.
3. הפיקוח על החברות מסתמך על בקרה עצמית.

ליקויים אלה בולטים במיוחד על רקע העובדה שמדובר במוצרים בעלי פופולריות רבה ותפוצה רבה ויש להם השפעה רבה על הסביבה. מכאן, שחשוב להבטיח שההסדרה לא תתעלם מההשלכות הסביבתיות הקשות של התעשייה, לכל אורך מעגל חיי המוצרים, אלא תציב כיעד שתי מטרות: הבטחת בריאות הציבור ומניעה או צמצום ההשפעות הסביבתיות של התעשייה.

אין התייחסות לנושא המיקרופלסטיק

מזה למעלה מ-50 שנה עושה תעשיית התמרוקים שימוש נרחב מאוד במיקרופלסטיק (בעיקר גרגרי פוליאתילן, שקוטרם פחות מחמישה מ”מ), המוחדרים למשחות שינים, לסבונים ולתמרוקים נוספים, במטרה לשפר את יעילותם, אך באותה עת הם גורמים לנזק סביבתי רב. בארץ, שבה כ-90% מהשפכים מוחזרים להשקיה חקלאית, לגרגירי המיקרופלסטיק  יש השפעה רחבה ומזיקה על הקרקע, על הנחלים ועל הים.

גרגירי המיקרופלסטיק מגיעים למכונים לטיהור שפכים מצטברים בקרקע וגורמים לנזקים כבדים לחי ולצומח ולבריאות. בים הם פוגעים בצמחיה ובבעלי החיים, משמשים מצע לרעלנים, מסייעים בהסעת מינים פולשים, נבלעים על-ידי בעלי חיים ימיים ומגיעים בסופו של דבר גם לשולחננו, תוך שהם גורמים לנזקים בריאותיים קשים שהיקפם טרם ידוע.

חקיקה העולמית – איסור שימוש במיקרופלסטיק

המודעות לנזקי פסולת המיקרופלסטיק, הובילה את ארה”ב לחוקק ב-2015 חוק האוסר שימוש במיקרופלסטיק שנכנס לתוקף ביולי 2018. האיחוד האירופי אימץ בינואר 2018 אסטרטגיה האוסרת על שימוש במיקרו-פלסטיק, כחלק מאמצעי ההגנה על הסביבה מפני זיהום פלסטיק[1]. בהמשך, בעקבות מגבלות שהטילו מדינות באיחוד על שימוש במיקרופלסטיק, ביקשה הנציבות האירופית מה- ECHA (European Chemicals Agency ) להכין מתווה להגבלת השימוש במוצרים מסוימים.

מדינות נוספות, ובכללן צרפת, קנדה, אנגליה, טיוואן, דרום קוריאה, שבדיה וניו-זילנד, הלכו בעקבות ארה”ב והטילו אף הן מגבלות על שימוש במיקרופלסטיק כברכיב של תכשירי רחצה[2].

מסמך העקרונות אינו מתייחס למיקרופלסטיק

פרק 15 של מסמך העקרונות, העוסק בשימוש ברכיבי ננו בתמרוקים, מאמץ את רשימת הרכיבים האסורים או מוגבלים לשימוש בתמרוקים שבנספחים לרגולציה האירופית מס’ 1223/2009, שגם היא מוכוונת למניעת פגיעה בבריאות הציבור, אך אינו קובע כללים לגבי איסורים ומגבלות על רכיבים כמיקרופלסטיק. ביחס לרכיבי ננו שאינם מנויים ברגולציה האירופית, מציע מסמך העקרונות לפנות, לפי דרישות שיפורטו בתקנות, לקבלת חוות דעת של וועדה מקצועית. ככל שהוועדה תאסור שימוש ברכיבים מסוימים, הם לא ישווקו בישראל.  למרות המגמה העדכנית והמתרחבת בעולם, המסמך אינו אוסר על שימוש ברכיבי מיקרופלסטיק בייצור תמרוקים.

מסמך העקרונות אינו מתייחס לסוגיית האריזות

תמרוקים נמכרים באריזות, שלעיתים משקלן ונפחן גדול יותר מהתכולה שבהם. בשל סיבה זו קיים צורך דחוף לדאוג לכך שהאריזות ייוצרו מחומרים הניתנים למחזור. הדברים אמורים במיוחד באריזות פלסטיק, בהן ארוזים מוצרים רבים.  

בקרה עצמית – אינה מתאימה למציאות הישראלית

מסמך העקרונות, המסתמך על הניסיון השוויצרי, מציע מנגנון של בקרה עצמית על היבואנים והיצרנים, זאת בשעה שברור לכל שרמת הציות לחוק בישראל אינה דומה לזו המקובלת בשוויץ. לכל הפחות, ניתן היה לצפות כי במסמך העקרונות יובאו נתונים לגבי מודל זה. יתרה מזו, מנתוני ה- OECD עולה, שישנן יותר ויותר ראיות לכך שגם מדינות הארגון רחוקות מלהצליח להשיג את יעדי המפתח הסביבתיים שהוצבו, כשלרמת הציות הנמוכה לדרישות הסביבתיות יש חלק נכבד בפער בין היעדים להישגים[3]. לאור זאת, ספק אם מודל זה ישים בישראל, הנעדרת מסורת של ציוד לחוק.

השינויים הנדרשים

הגדרת איסור על שיווק בארץ של מוצרים עם רכיבי מיקרו-פלסטיק – למעט מקרים חריגים בהם הוועדה תאשר בהחלטה מנומקת, ובהתאם לרשימת קריטריונים סגורה שתוגדר בתקנות, יבוא (ולא ייצור) מוצרים עם רכיבי מיקרופלסטיק.

תוספת סעיף של מניעה או צמצום השפעות סביבתיות –  למטרות ההסדרה המוגדרות במבוא למסמך יש להוסיף מטרה של מניעת או צמצום השפעות סביבתיות של התעשייה לצד הבטחת בריאות הציבור. 

חובה להעסיק יועץ סביבה – במסגרת תנאי הסף (סעיף 2 למסמך) יש לדרוש חובת העסקה של יועץ סביבה שהיקף משרתו יקבע בהתאם למספר המוצרים המיוצרים/ מיובאים על ידי יחיד/ תאגיד).

חובת הכנת תסקיר השפעה על הסביבה – יש לחייב  יצרן תמרוק או יבואן תמרוק, למעט יבואן מקביל, להכין תסקיר השפעה על הסביבה/מסמך סביבתי, כחלק מחובות הבקרה העצמית, וזאת בהתאם להנחיות שיוגדרו בתקנות על-ידי שר הבריאות ו/ או השר להגנת הסביבה.  (סעיף 3.8 למסמך).

להטיל על יבואן מקביל אחריות לבטיחות הסביבתית של המוצרים – עמידה בדרישות הזהות ליבואן הרשמי ליצרנים (סעיף 9 למסמך). ככל שלא קיים תצהיר ביחס לבטיחות הסביבתית של המוצר המיובא, יש לדרוש ביצוע תסקיר השפעה על הסביבה במסגרת הבקרה העצמית של היבואן המקביל.

חומרי אריזה – חיוב יצרן תמרוק או יבואן תמרוק לעשות שימוש בחומרי אריזה הניתנים למיחזור בלבד. הדברים אמורים במיוחד באריזות פלסטיק.

[1]  Plastic Waste: a European strategy to protect the planet, defend our citizens and empower our industries, European Commission, 16 January 2018

[2] Esther Kentin, “Banning Microplastics in Cosmetic Products in Europe: Legal Challenges”, Leiden Law School, Leiden University, Leiden, The Netherlands (2018)

Esther Kentin, Heidi Kaarto, “An EU ban on microplastics in cosmetic products and the right to regulate”, RECIEL. 2018;27:254–266

[3] https://www.oecd.org/env/tools-evaluation/compliance.htm