הערות עמותת צלול לסקר הסיכונים המצרפי למפרץ חיפה בעקבות החלטת ממשלה 529 מ-6.9.2015
חלפו כארבע שנים מאז החלטת הממשלה להטיל על המשרד להגנת הסביבה לערוך סקר סיכונים מצרפי למפרץ חיפה, הראשון במדינת ישראל. באם תושבי חיפה, כלל הציבור ומקבלי ההחלטות קיוו לקבל לידיהם מסמך שיתאר את כלל הסיכונים החלים על המפרץ, הרי שקיבלו מסמך חלקי, שנראה שכל מטרתו להרגיע את הציבור, או חמור מכך, לסמא את עיניו.
ללב מתגנב החשש שכל מטרת הדו”ח, ובעיקר עיתוי פרסומו לאחר דו”חות מבקר מדינה חמורים, היא לפגוע באמינותם של ארגוני הסביבה, העושים ימים כלילות במטרה להגנה על הציבור ועל חייו, לסתור את נתוניהם וטענותיהם, וחמור מכך, לתת תעודת הכשר לתעשייה המזהמת המסכנת את חיי התושבים יום יום, שעה, שעה. שוב, במקום שהמשרד להגנת הסביבה יגן על הסביבה ועל הציבור, הוא מגן על התעשייה המזהמת, תוך סיכון חיי האזרחים.
במקום סקר מצרפי כמובטח, בהכנתו הושקעו כחמישה מיליון שקלים, קיבל הציבור סקר חלקי, העוסק בנושא אחד בלבד ושאינו עונה על כלל הסוגיות המטרידות, המדירות שינה מעיני תושבי הצפון.
חמור מכך, פרסום חלקו הראשון של הסקר, מבלי שצוינו מועדים לפרסום חלקיו הנוספים, אם בכלל, יכול להיחשב ללא יותר מאשר ניסיון להטעות את הציבור. אמנם עורכי הסקר מציינים שמדובר בפרק ראשון בלבד, שפורסם במטרה לקבל הערות מהציבור, אך כאמור, מאחר ואין מועד ואין תקציב להמשך, הרי שכנראה העבודה על הסקר תמה לפני שהושלמה.
חשוב להדגיש, עורכי הסקר מציינים שמדובר במסמך ייחודי שכמוהו נערכו מעטים בעולם. “יש לציין, שבעוד שהערכות סיכונים מפעליות, דטרמיניסטיות והסתברותיות גם יחד, בוצעו למאותיהן ואף לאלפיהן במדינות רבות בעולם, הרי שרק מספר מצומצם של סקרי סיכונים מצרפיים בהיקף גדול בוצעו עד כה בעולם4-6“. נשאלת השאלה – אם בעולם הרחב אין נוהגים לערוך סקרים מסוג זה, מדוע היה צריך המשרד להגנת הסביבה להשקיע כחמישה מיליון שקל מתקציבו המדולדל כדי לערוך סקר “ניסיוני”, בעוד כשעל הפרק שאלות בוערות הרבה יותר, שאין להן מענה, וחמור מכך, לא להשלימו, ובכל זאת לכנותו כ”דו”ח מצרפי”.
דו”ח סיכונים מצרפי הוא אולי חשוב והכרחי, כל עוד הוא נעשה במלואו, וכולל את כל האיומים – רעידות אדמה, צנרת, מלחמה וטרור, ואת תיאור מגוון הפתרונות המחולקים בין משרדי הממשלה השונים וזרועות הביצוע השונות. כל עוד זה לא נעשה, לדו”ח אין כל ערך.
- הסקר חלקי ובכך מחטיא לחלוטין את מטרתו
עורכי הסקר החליטו לבדוק “תקריות פוטנציאליות חמורות במפעלי התעשייה הכימית באזור מפרץ חיפה (להבדיל מפליטות מזהמים בעת פעילות שגרתית), ואינו בודק שאלות מהותיות ומטרידות לא פחות כגון רעידות אדמה, שינוע חומ”ס בכבישי המפרץ ובתחומי המפעלים (שינוע תחבורתי ושינוע צנרת), סיכוני מלחמה, סיכוני פח”ע ועוד. החלטה זו מטרידה במיוחד על רקע היותו של מפרץ חיפה חלק משבר יגור, החשוף לרעידות אדמה ועל רקע דבריהם של ראשי מערכת הביטחון, החוזרים ומזהירים, שבכל יום מלחמה צפויים ליפול באזור הצפון למעלה מ-1,000 טילים, בחלקם טילים מדויקים, ועל רקע אי- המוכנות לרעידות אדמה. ואכן, בשבוע הראשון של חודש ספטמבר 2019 התרחשה תקרית בין החיזבאללה לבין צה”ל, שיכלה להתדרדר בקלות למלחמה. עובדה זו ממחישה את חלקיות הדו”ח, את חלקיו החסרים ואת הצורך להשלימו.
לדעת “צלול”: באם הממשלה סבורה שהדו”ח חשוב, עליה להשקיע כסף בהשלמת כל פרקיו, או שתגנוז אותו בשל אי-רלוונטיות לבעיות האמתיות של המפרץ.
לסקר חסר תיקוף מקצועי שנחוץ במיוחד כאשר מדובר בסקר חלוץ
אמנם הסקר לווה בוועדה בה נציגי מגזרים שונים (כולל ארגוני הסביבה), אך זו נפגשה שלוש פעמים בלבד, בראשית תהליך העבודה, ולא זומנה לישיבות נוספות בהמשך התהליך. בנוסף, חסרה בוועדה נוכחות של אנשי מקצוע נוספים מתחום ניהול הסיכונים, במיוחד לשאלת קביעת המתודולוגיה, שהיו יכולים לתרום להליך העובדה. אמנם ידוע שאת הסקר ביצעו חברות שונות, שיש להן התמחות רבה בתחום הסיכונים, אך לא ברור האם הייתה להן השפעה בתחום קביעת המתודולוגיה ושאלות הסקר, או שהן היו קבלני ביצוע בלבד.
לדעת “צלול”: על עורכי הסקר היה להסתייע בוועדה מקצועית מלווה מתחומי עיסוק שונים, לכל אורך תהליך העבודה ולא רק בפגישות הראשונות. במיוחד בשל העובדה שמדובר בדו”ח של-פי עדות עורכיו “מעטים ממנו בוצעו בעולם”. מאחר וחלקו הראשון של הדו”ח כבר פורסם, מן הראוי להקים וועדה מקצועית שתבחן אותו, ובאם העבודה על הדו”ח תמשך, מן החובה שהיא תלווה את הפרקים הבאים.
הסקר עשה “סקרינינג” בלבד
עורכי הסקר מודים ש”למרות הפירוט הרב, הסקר אינו מיועד להציג הערכות סיכונים מפעליות ספציפיות, בין היתר עקב אי-הבאה בחשבון של ‘עודפים’ או ‘חוסרים’ של אמצעי מיגון בהשוואה למקובל בעולם עבור כל מתקן ומתקן אלא להוות כלי יעיל ל- screening, ממנו יגזרו הצרכים לבחינה מעמיקה במפעלים/מוקדי סיכון מסוים, לפי סדר עדיפות שייקבע”.
נשאלת השאלה מדוע בחרו עורכי העבודה לעשות “סקרינינג” בלבד, זאת בשעה שלרשותם עמדו אמצעים רבים (כוח אדם וכסף). האם לא היה נכון לנצל את הסקר, לו הוקצו משאבים רבים, כדי לבצע עבודה מעמיקה ויסודית במטרה לברר את עמידת המפעלים בתנאים שנקבעו להם על-ידי הרשויות. בהנחה שלא יעשו סקרים נוספים, הרי שמדובר בהשטחה של הנושא ובבזבוז משאבים.
לדעת צלול: מוטב היה לנצל את העבודה הרבה והמשאבים הרבים שהושקעו למהלך אופרטיבי הבודק את מצבה של התעשייה, ולא למטרות סטטיסטיות בלבד, שאין להן שום משמעות לציבור ולתעשייה עצמה. חשוב לציין, כי טענות כנגד הסקרינינג נשמעו באוזני “צלול” גם מצד התעשייה.
- הגדרת המושג רצפטור ציבורי
בחוזר מנכ”ל “מדיניות מרחקי הפרדה במקורות סיכון נייחים”, מהדורה מעודכנת ממרץ 2014, הוגדר רצפטור ציבורי כ”שימוש או ייעוד, קיימים או מתוכננים המשמשים או מתוכננים לשהיית אוכלוסייה, לרבות מגורים, מסחר קמעונאי משרתי קהל, מוסדות ציבוריים לפי הקבוע בחוק התכנון והבניה, תיירות, מקומות בילוי, אולמות שמחה/גני אירועים, אזורים בהם קימת שהייה אינטנסיבית של אוכלסיה בשטחים ציבוריים פתוחים ופארקים למעט שבילי מטיילים ושצ”פים סביב או בתוך אזור תעשייה השייכים לאזור התעשייה, שימושים מעורבים הכוללים אחד מכל אלה וכן מגרשי החניה שלהם וכל שימוש נוסף שיקבע הממונה. מתקניי תעשייה אינם נכללים בהגדרת רצפטור ציבורי, לרבות חנויות מפעל, מסעדות פועלים באזורי תעשייה, מרכזי מבקרים במפעלים. בנוסף, לא ייחשבו לרצפטורים ציבוריים מוסדות חירום ותחנות דלק”.
אלא שעל מפרץ חיפה, המתאפיין בצפיפות רבה ובצבר רב של מפעלים, מרכזי קניות, בתי קולנוע ובעיקר כבישים ארציים שעליהם נוסעים בכל יום רבבות, מן הראוי שתחול הגדרה נפרדת ומחמירה הרבה יותר. עורכי העבודה חוזרים ומסבירים שהם מסתמכים על ניסיון של מדינות כמו הולנד ואנגליה, שספק האם יש בהם אזורים הדומים לזה של המפרץ. לא רק זאת. לעורכי העבודה ידועה תרבות הציות לחוק של התעשייה הישראלית וחשוב לא פחות, יכולות האכיפה הדלות של המשרד להגנת הסביבה. עובדה שמחייבת הגדרה ייחודית למפרץ.
לדעת “צלול“: על עורכי הסקר היה להבין את הייחודיות של מפרץ חיפה, אותו חוצות מערכות דרכים ארציות ראשיות, ושבכל רגע נתון שוהים בו, או עוברים בו, מאות אלפי בני אדם לצרכי עבודה, מסחר, בילויים ועוד, ולחדד הרבה יותר את הגדרותיהם.
- הסקר אינו מתייחס למערכות הפחתת הסיכונים הקיימות במפעלים
הסקר אינו שואל וכמובן שאינו משיב, מה עוד צריך לעשות כדי להגיע למצב שבה ניתן יהיה להגיע לקבילות. זאת לאור העובדה שידוע שקיימים פערים משמעותיים בין רמת ההיערכות הנוכחית לזו הרצויה ואף הכרחית במקרה של התממשות סיכון מהותי במתקנים המסוכנים במפרץ. הסקר אינו מברר מה הסיכון לפני הפחתה, מה הסיכון אחרי הפחתה מה הסיכון השיורי, מה צריך לעשות כדי להגיע לקבילות ומה שכבות ההגנה האמורות למנוע תקלה קריטית ברמת התהליך וברמת הארגון.
לדעת “צלול”: על הסקר היה להתייחס לשאלות אלה במיוחד על רקע נתונים לפיהם בחלק לא קטן מהמפעלים קיימים פערים רבים בין המצוי לרצוי.
- הסקר אינו מתייחס לרמת התחזוקה בפועל של המפעלים
הסקר אינו מתייחס לרמת התחזוקה בפועל של מתקני התעשייה במפרץ, או ליתר דיוק מתייחס אליהם כאילו הם עומדים ברמת תחזוקה סבירה. זאת למרות שמצבם התחזוקתי של חלק מהמפעלים, שבחלקם נבנו לפני שנים רבות, ידוע היטב למשרד להגנת הסביבה, שבחלק מהמקרים אף הגיש כתבי אישום כנגד הנהלתם. עובדה זו אינה באה לידי ביטוי בסקר ומפחיתה במידה רבה מיעילותו ומהאפשרות להשתמש בו כבכלי עבודה. העובדה שהסקר לא כולל את נושא הצנרת הוא בעייתי ביותר ומעלה את החשד שעורכיו בחרו שלא לעסוק בכך, שכן ידוע שבמפרץ חיפה קילומטרים רבים של צנרת ישנה שאיש אינו יודע את מיקומה ולמי בדיוק היא שייכת.
לדעת “צלול”: על הסקר היה להתמודד עם שאלות אלה למרות הקושי, ואולי דווקא בגללו. התעלמות מנושא הצנרת וסכנותיה היא במקרה הטוב “הטמנת הראש בחול”.
סיכום
הסקר המצרפי שהוצג בפני הציבור הוא כלי חסר שאינו עונה על השאלות שהוצבו לו ולכן מחטיא את מטרתו. באם סקר הסיכונים לא יושלם על כל פרקיו בתוך פרק זמן סביר, ילווה בבקרה של אנשי מקצוע מתחומים שונים, ביניהם אנשי בריאות, פיקוד העורף ועוד (ולא רק לשלוש ישיבות), ולא יתמודד עם השאלות הנוספות שעלו, הרי שמה שהוכן עד כה, יתברר כלא יותר מאשר בזבוז כספי ציבור ומופע של יחסי ציבור שבא לכסות על כשליו של המשרד להגנת הסביבה, שבאו לידי ביטוי בשורה של דו”חות מבקר מדינה.
באם המשרד להגנת הסביבה סבור, שאין צורך בהשלמת הפרקים הנוספים, או שאין בידיו אמצעים להשלימם, הרי שעליו להודיע על-כך לממשלה ולציבור ולגנוז את הדו”ח הנוכחי מאחר ואין בו הרבה ערך.