מהו חוק הפיקדון?

חוק הפיקדון שנחקק ב-1999, מטיל חובת פיקדון של 30 אג’ על מכלים בנפח של עד 1.5 ליטר, אך לא על מכלים גדולים יותר. מכאן, שמטרת החוק, כפי שהוגדרה, לשפר את ניקיון המרחב הציבורי ולהקטין את כמות הפסולת המוטמנת, מיושמת באופן חלקי בלבד. לאורך השנים נעשו ניסיונות להחיל את החוק גם על מכלי משקה הגדולים אך אלה נכשלו, בעקבות התנגדות יצרני המשקאות, שהם הבעלים של תאגיד המחזור אל”ה, שהצליחו לשכנע את המפלגות החרדיות לתמוך בהתנגדות זו.

על איזה כמויות מדובר?

בכל שנה מיוצרים במדינת ישראל כ- 750 מיליון מכלי משקה גדולים. 430 מכלים נאספים באופן וולונטרי על-ידי הציבור (נתוני אל”ה שטרם הוכחו) ואילו 320 מיליון מכלים מוצאים את דרכם לאתרי ההטמנה, ובמקרה הגרוע יותר הם מושלכים לחופים ולנחלים, שם הם מהווים את אחד מגורמי הזיהום הקשים ביותר.

האם נעשו במהלך השנים נסיונות לתקן את חוק?

ב-2010 תוקן החוק, אך גם אז הוא לא הוחל על מכלים גדולים. כתחליף, הציב המחוקק יעדי איסוף (במקור קבע החוק יעד מיחזור על 85%, לאחר מכן יעד המיחזור שונה ל-77% והופחת ל-55%)  במסגרת “טייס אוטומטי”. כלומר, אם היצרנים ותאגיד אל”ה יצליחו לאסוף ולמחזר 55% (מהכמות הנמכרת ב-2016), חוק הפיקדון לא יחול עליהם. באם לא יעמדו במשימה יחול עליהם החוק החל מראשית 2017.

ואכן, לטענת היצרנים שיעור איסוף המכלים עמד ב-2015 על 54% ואילו ב- 2017 עמד על 57.5%. מכאן, שאין להכניסם תחת חוק הפיקדון. בנוסף, המשרד להגנת הסביבה מצדו הודיע שהוא שוקל לבטל את סעיף ה”טייס האוטומטי”, ולהכפיף את הטיפול במכלי המשקה לחוק האריזות שאושר ב-2011, שכן חוק האריזות הוא כלי יעיל מספיק ולכן אין צורך בחובת פיקדון. “צלול” מתנגדת למדיניות זו בטענה שחוק האריזות אינו מיושם אך בעיקר מאחר שחוק אריזות אינו מתאים לבקבוקי שתיה, שכן הציבור משליך אותם בחופים ובשטחים הפתוחים.

האם המשרד להגנת הסביבה בדק את נתוני אל”ה?

הנתונים שמציג תאגיד אל”ה לא נבחנו ולא נותחו על-ידי המשרד להגנת הסביבה, מכאן שקיים סיכוי סביר שהם אינם נכונים ובפועל נועדו לשרת את מטרת התאגיד המתנגד להרחבת חוק הפיקדון. סקר של “מאגר מוחות”, שהתבסס על 276 כלובי מחזור (בוצע בהזמנת תאגיד המחזור אסופתא התומך בהרחבת החוק), קבע שההשבה עומדת על 35% בלבד. מהסקר עלה עוד, שחלק ניכר מהמכלים המושבים אינם של שתייה אלה של מוצרים אחרים. (תאגיד אל”ה מכחיש זאת). לדעת חברת פארטו, שעשתה עבודה עבור תאגיד  האיסוף אסופתא, אחוזי ההשבה נמוכים אפילו יותר ובכל מקרה הם סותרים נתונים אירופאים שם האיסוף הוולונטרי עומד על 20% בלבד. על פי נתונים שהתפרסמו לאחרונה האיסוף עומד על 37% בלבד, אך המשרד להגנת הסביבה מתנגד לפרסם את נתוניו.

איך מתבצע האיסוף?

על-פי נתוני אל”ה, האיסוף מתבצע באמצעות 24 אלף מחזוריות (כלובים) הפזורים ברחבי הארץ אליהן מביא הציבור את הבקבוקים באופן וולונטרי. 2% נאספים באמצעות הפח הכתום וכמות לא ידועה נאספת בתחנות המעבר. חשוב להדגיש, כי בבקבוק שהגיע לתחנת המעבר, השקיעו הרשויות כסף רב באיסוף ובשינוע, מכספי המסים, מכאן שלא ניתן להגדיר זאת כ”איסוף וולונטרי”.

מה קורה בעולם?

ברוב מדינות המערב, ביניהן ארה”ב ואוסטרליה, מתקיים חוק פיקדון לצד חוק אריזות. בחלק מהמדינות חוק הפיקדון הוטל לאחר שכבר היה קיים חוק אריזות (בגרמניה חוק האריזות נחקק בתחילת שנות ה-90 וחוק הפיקדון ב-2002, כאשר יעד ההשבה נקבע ל-72%. כיום ההשבה עומדת על 90%). מחקר שנערך בארה”ב ב-2014 מצא, כי שיעור ההשבה במדינות שבהן יש חוק פיקדון עומד על כ-80%-90% בעוד שבמדינות שבהן לא קיים חוק הוא עומד על 23% בלבד. סקוטלנד הודיעה לאחרונה שגם היא מצטרפת למדינות שבהו יחול פיקדון.

מה שיעור ההשבה של המכלים הקטנים שכן כלולים בחוק הפיקדון?

שיעור האיסוף עומד על 80%, כאשר מתוך חמישה מיליארד מכלי משקה שנמכרו בין 2002-2012 הושבו כ-90% מהמכלים החייבים בפיקדון. פי תשעה יותר מאשר ההשבה של המכלים שאינם חייבם בפיקדון. ההוחכה הטובה ביותר להצלחת החוק היא בעובדה שהמכלים הקטנים נעלמו כמעט לחלוטין מצדי הדרכים, מהנחלים, השטחים הפתוחים וחופי הרחצה, בעוד שהמכלים הגדולים מתגללגים בכל מקום.

האם הטענה לפיה פיקדון מעלה את יוקר המחייה נכונה?

הפיקדון אינו היטל, שכן בפני הצרכן פתוחה הדרך לקבל את כספו בחזרה. לא רק זאת. בדיקה העלתה שהטלת הפיקדון גורמת לירידה במחיר המוצר, שכן היצרן סופג חלק מגובה הפיקדון, כך שמי שמחזיר את המיכל מרוויח את ההפחתה במחיר המוצר. מחקרים מוכיחים גם שפיקדון לא גורם להפחתה בשימוש במוצר. ובעיקר, פיקדון מעודד התנהלות מקיימת ומפנים את העלויות החיצוניות שגורם המוצר הנרכש לסביבה ולכלל הציבור.

קיימת טענה לפיה משפחות פשע השתלטו על האיסוף של המכלים הקטנים

טענה זו לא הוכחה. מה שבטוח הוא שאיסוף המכלים הקטנים הפך למקור פרנסה ללא מעט אנשים האוספים את הבקבוקים ומשיבים אותם. סביר להניח שאנשים אלה מתקשים להתפרנס בדרך אחרת.