דף עמדה – נגד מתקן ההנזלה לגז בים התיכון

לקריאת המכתב:

בחסות משבר הקורונה והמשבר הפוליטי מקדם משרד האנרגייה במחטף תוכנית להקמת מתקן צף להנזלת גז במים הכלכליים המיטיבה עם ברוני הגז על חשבון הסביבה, בטחונו של הציבור ומשאביו. מחטף זה מתרחש למרות  שברור לכל שנפט וגז הם “אנרגיות העבר”, שהפקתם והשימוש בהם פוגעים בסביבה, תורמים למשבר האקלים ועלולים לסכן את הסביבה הימית כולה – תיירות, דיג, התפלה ועוד.

אנו סבורים שבשלב זה אין צורך לפתח קידוחים נוספים ואין צורך להקים תשתיות נוספות לייצוא גז. אנו תומכים בניצול מאגרי הגז הקיימים לצרכי המשק הישראלי, לתקופה בה יעבור המשק לאנרגיות מתחדשות וכגיבוי למשק מבוסס אנרגיות מתחדשות, ומתנגדים לתשתיות נוספות ליצוא גז מעבר למה שכבר נקבע במתווה הגז.

1. יצוא הגז – בין ישראל, ירדן ומצריים קיימים הסכמים ותשתיות לייצוא גז. לאחרונה אף אושר צינור גז למצריים לטובת מתקני ההנזלה במים הכלכליים המצריים. עקב כך אין צורך בתשתית למפעל הנזלה מתחרה, במיוחד לאור העובדה שמחירי הגז הנוזלי בעולם צנחו עוד לפני משבר הקורונה, והצפי להתאוששותם אינו ברור. מכאן, שגם מבחינת הכדאיות הכלכלית וההכנסות למדינה לא ברור ההיגיון העומד מאחורי מהלך זה. בנוסף, לאור הסיכונים שנפרט בהמשך, המדינה לא צריכה לייחד מקום לתשתית זו במים הכלכליים או הריבוניים של ישראל, ובוודאי שלא להשקיע בתוכניות לכך.
2. ישראל אינה ערוכה להקמת תשתיות נוספות להפקת הידרוקרבונים בים – העדר חוק אזורים ימיים, העדר תקנים ואי אישור חוק התלמ”ת גורמים לכך שישראל אינה ערוכה לקידוחים ימיים, להקמת מתקני הנזלה וכל תשתית נוספת להפקת הידרוקרבונים בים. בשל סיבה זו יש לעכב את כל  התוכניות לפיתוח הידרוקרבנים בים עד להשלמת תנאים הכרחיים אלה.

א. חוק אזורים ימיים – על מנת שאפשר יהיה בעתיד לשקול הקמת תשתיות מסוג זה יש צורך לאשר את חוק אזורים ימיים המבטל את הסמכות הבלעדית של משרד האנרגייה בתכנון ובפיתוח, תוך יצירת סיכונים במים הכלכליים של ישראל. יש לאשר בחוק (או במסמך מדיניות למרחב הימי  שיעוגן חוק) הליך תכנון מסודר ושקוף הכולל תסקיר השפעה על הסביבה שבו חלופות מפורטות, כולל  חלופת אפס, שיתוף ציבור ואפשרות מסודרת להגשת התנגדויות. על ההחלטה להתקבל במוסד תכנון שלמשרד האנרגייה אין בו זכות החלטה יחידה.

ב. לישראל אין יכולת מספיקה למנוע אסון שפך של הידרוקרבונים מתשתיות הפקת גז ונפט בים– הסיכונים הנשקפים לחופי ישראל מתשתיות הפקת הגז וממכליות הקונדנסט מחייבים את שיפור יכולות הפיקוח והמוכנות של המשרד להגנת הסביבה בים מול חופי ישראל. לכן, חיזוק מערך הפיקוח והאכיפה הימי ומתן סמכויות מלאות למשרד להגנת הסביבה, כמו במים הריבוניים, הם תנאי הכרחי. כמו כן יש צורך להשלים את ההצטיידות לטיפול באירוע שפך נפט, סולר או קונדנסט בים על-פי התוכנית הממשלתית (תלמ”ת) ואת החקיקה הנדרשת לכך (חוק התלמ”ת).

3. המסמך דל ואינו מאפשר קבלות החלטות – המידע באשר לחלופות המוצעות אינו מספיק. הוא אינו מאפשר לקבוע עמדה ואינו מאפשר להצביע על החלופה המיטבית מבין השלוש המוצעות. מאחר ומדובר בפרויקט גדול ובעל פוטנציאל רב להשפעות סביבתיות משמעותיות, יש צורך בפירוט נרחב הרבה יותר:

• הערכת כמויות של הידרוקרבונים (שמן, סולר, קונדנסט וגז מונזל) וחומרים מסוכנים שיאגרו על האסדה/ות או המכליות הצמודות לה במשטר התפעול המוצע.
• הערכת אורך, קוטר ותוואי הצנרות מהקידוחים או מאסדות ההפקה אל התשתיות.
• פליטות צפויות לאוויר והזרמות לים ממתקנים אלה.
• סקירה מפורטת של הסביבה הטבעית בכל אחת מהחלופות, והערכת הסיכונים מכל ההגורמים הנ”ל.

4. יש צורך בסקרים מפורטים לפני בחירת המיקום – שלוש החלופות המוצעות הן ב”אזור המים העמוקים”, שהוגדר ע”י סקר אסטרטגי סביבתי, שהוביל משרד האנרגייה, כאזור בעלי פערי ידע גדולים עד גדולים מאוד לגבי רגישותם הסביבתית לפיתוח תשתיות הפקת הדרוקרבונים. בשל סיבה זו, לפני שבוחנים ובוחרים חלופה, יש לערוך סקרים מפורטים שיאפשרו בחירה מושכלת גם מבחינה פוטנציאל הפגיעה בסביבה. אם קודם תבחר החלופה ורק אחר-כך ייערך מסמך סביבתי הכולל סקר מפורט, ייתכן שהחלופה שתיבחר לא תהיה הטובה יותר מבחינה סביבתית, ואף ייתכן שיהיה הכרח לפסול אותה בשלב מאוחר של ההליך התכנוני, לאחר שכבר יושקעו מאמצי תכנון מיותרים.
5. המתווה מגדיל את הסיכון לזיהום – החלופה המרכזית מתוך השלוש היא חסרת היגיון, שכן היא כוללת הובלת גז רטוב בצינור ימי מהקידוחים במים הכלכליים, כ-120 ק”מ מחופי ישראל, אל אסדת הטיפול הקרובה לחוף ואת החזרתו שוב למים הכלכליים. מתווה זה מגדיל את הסיכון לזיהום, מגביר את הסכנות אליהן יהיה חשוף הצינור וחושף לפגיעה את הסביבה הימית והציבור. מתווה זה ממחיש את הבלגן ואי הסדר בהם מנהל משרד האנרגייה את הקידוחים הימיים.
6. לסיכום –לאור העובדה שאין שום נחיצות מיידית בפרויקט זה, אנו מבקשים לקיים הליך ראוי ושקוף שיכלול:

א. בחינה עקרונית של הצורך במתקני הנזלת גז במרחב הימי, מתי, היכן ובאילו תנאים יש לקדמם אם בכלל.

ב. רק לאחר מכן בחירה בין חלופות המיקום, בהסתמך על בחינת הטכנולוגיה, ומפרט ההצעה תוך הסתמכות על הידע הסביבתי הנדרש. אנו משוכנעים שמתווה שיתוכנן בדרך זו יחסוך קונפליקטים מיותרים ויוביל לקבלת החלטה מיטבית מבחינה כלכלית וסביבתית.