“צלול” למועצת הנפט: “שברון” היא חברה לא אמינה, לא מוסרית, שחמקה ממחויבויות משפטיות ואין לאשר פעילותה בישראל

מצ”ב רשימת דרישותיה הסביבתיות של “צלול” לקידוחים בטוחים בים, שמשרדי האנרגיה והגנת הסביבה דוחים בתירוצים שונים כבר משנת 2012 : 

אישור חוק התלמ”ת והצטיידות יחידה הארצית להגנת הסביבה הימית – הממשלה אישרה ב- 2008 את התוכנית הלאומית למוכנות ותגובה לאירועי זיהום ים בשמן (תלמ”ת), שהיא מסגרת ארגונית המאגדת את הגורמים הפועלים בתגובה לאירוע של שפך שמן שעלול לגרום לזיהום הים. למרות שעברו למעלה מ- 12 שנים מאישור התוכנית ולמרות
דו”ח מבקר מדינה חמור בנושא משנת 2013, עד היום רוב הציוד טרם נרכש, ליחידה הארצית להגנת הסביבה הימית חסרים מפקחים מיומנים, אין מספיק פיקוח על האסדות ולא הוקמו מרכזי חירום בצפון ובדרום המדינה כנדרש. משמעות הדבר היא סיכון הסביבה הימית, הציבור והכלכלה. בנוסף, התוכנית לא עוגנה בחקיקה שתאפשר גיוס
חירום של כלים וכוח אדם והיא אינה מספקת מענה לתרחישים הגרועים יותר. יש לדרוש ממשרד האוצר תקציב ייעודי להשלמת הפער בציוד ובתקנים.
יש לאשר את חוק אזורים ימיים על פי הנוסח של המשרד להגנת הסביבה – על-פי חוות הדעת של המשנה ליועמ”ש, יש להחיל על המים הכלכליים את חוקי ישראל המבטיחים את הגנת הסביבה הימית והחופית. הדברים אמורים במיוחד לאור החלטת משרד האנרגיה לפתוח את הים לקידוחי אקספלורציה נוספים לחיפוש מרבצי גז וגם נפט שהוא קידוח מסוכן וסבוך שפגיעתו בים ובחופים תהיה חמורה עשרות מונים מאשר קידוחי הגז. בשל סיבה זו יש צורך בחקיקה ראשית, שתאושר מוקדם כלל האפשר, ותבטיח הגנה מקסימלית של הים. הצעת חוק אזורים ימיים תעניק לראשונה סמכויות משמעותיות למשרד להגנת הסביבה במרחב, תכונן מערך תכנוני שקוף ומאוזן בתחומי המים הכלכליים ותבטיח את מעורבות הציבור בניהול משאבים יקרי הערך המצויים באזור.
יש לקבוע הפרדת רשויות מלאה– המסקנה הראשונה בעקבות אסון מפרץ מקסיקו הייתה שבשל החשש לניגוד עניינים  בים להפריד בין הגורם שמקדם את תעשייה בים לבין מי ששומר על הים מפניה. למרות זאת: לממונה על הנפט במשרד האנרגיה מכות בלעדית בכל תחום תכנון קידוחים והאסדות במים הכלכליים, למשרד להגנת הסביבה מעמד של יועץ בלבד ולמנהל התכנון אין שום עמד רשמי. יש להסדיר את נושא להעניק למשרד להגנת הסביבה סמכויות במים הכלכליים.
יש לקדם הצעת חוק אחריות לנזקים סביבתיים – האחריות הביטוחית במקרה של אסון שפך מוגבלת ולא ידועה, ותנאי הפוליסות וערכי הכסוי אינם מפורסמים. בנוסף, חסרה חקיקה המגדירה אחריות קפידה לקידוחי גז ונפט בים. הצעת חוק של “צלול” בנושא זה הוגשה בכנסת הקודמת ע”י ח”כ אכרם חסון ויש להביא לאישורה.
יש לקבוע הערכת סיכונים מתכללת משלב התכנון ועד לסיום ההפקה – על-פי הנהוג כיום הקידוחים מתנהלים באמצעות “צ’ק ליסט” של דרישות רגולטוריות שאין בו הערכת סיכונים כוללת ודרישה לצמצם את הסיכונים הבטיחותיים והסביבתיים למינימום האפשרי בטכנולוגיה הישימה הקיימת. מצב זה מחייב שינוי מידי.
יש לקבוע נוהל קבוע לבקרה חיצונית – את הבקרה צריכה נהל חברה בינ”ל בלתי תלויה, מתמחה בתחום הבטיחות והגנת הסביבה של קידוחים ואסדות גז ונפט בים , שתמומן על ידי החברות המפיקות ותנוהל על ידי המשרד להגנת הסביבה.

יש להקפיד על שקיפות, זמינות מידע ושיתוף ציבור – בתהליך התכנון במים הכלכליים אין שיתוף ציבור עד לשלב ההתנגדויות, והמידע מסופק לציבור רק לאחר הפעלת לחץ ציבורי במסגרת חוק חופש המידע. עובדה זו פוגעת בציבור, מסכנת את הים ומפקירה אותו לאינטרסים של התעשייה בלבד. בנוסף, במהלך המחלוקת הציבורית הגדולה על מיקום אסדת לוויתן, התחייב משרד האנרגיה לפרסם כל דליפה קטנה ובינונית של חמש חביות ומעלה ושל כול
חומר שנמצא באסדה, וכן לפרסם את ספר הנפט במלואו. אולם דברים אלה לא בוצעו עד היום.
יש לדרוש כי חברי מועצת הנפט יעברו סדנה סביבתית על הגנת הים בעקבות קידוחי גז ונפט – מרבית החברים במועצת הנפט אינם מודעים להשלכות סביבתיות והכלכליות של דליפת נפט או קונדנסט בים. למרות הבטחות ארוכות שנים, עד היום טרם בוצעה סדנה מעין זו. חברי מועצת הנפט מייעצים לשר האנרגייה ומן הראוי שיבינו את הנושא.
יש לדרוש שקיפות ציבורית לגבי הנאמר בדיונים במועצת הנפט
יש לדרוש כי המועצה הציבורית למעקב אחר אסדת לוויתן תכונס בתדירות גבוהה – כפי שהובטח בעת הקמתה. מומלץ להרחיב את תחום המעקב והבקרה של המועצה הציבורית לכלל תשתיות הגז והנפט בים. עמותת צלול בטוחה שהשלמת פערים אלה תסייע למניעת אסון הקידוח שבמצב הקיים הוא שאלה של זמן בלבד. 

מכתב צלול למועצת הנפט ולשר שטייניץ