“כדי להפוך את הנגר העירוני ממטרד למשאב יש לחנך את הרשויות ואת התושבים לאמץ טכנולוגיות לטיפול בו”, כך אמרה פרופ’ אנה דלטיץ’, מומחית לנגר מאוניברסיטת ניו סאות’ וולס, אוסטרליה המכהנת כויו”ר הועדה המדעית למרכז ערים רגישות מים בישראל. הדברים נאמרו במסגרת הסדנה, “הנגר העירוני – המודל האוסטרלי, שיזמו עמותת צלול, משרד החקלאות, בי”ס למדעי הסביבה ע”ש פורטר והמרכז לערים רגישות מים של קק”ל.
אוסטרליה נחשבת למדינה המתקדמת ביותר בעולם בנושא הטיפול בנגר, כחלק מהחשיבות הרבה שרואים האוסטרלים במניעת זיהום הים והנחלים ובעקבות הרצון לחסוך במשאבי מים. בשל סיבה זו ראו מארגני הסדנה חשיבות להציג את המודל בפני קהל ישראלי.
לדברי דלטיץ’, המודל מוטמע בהצלחה ברמה הפדראלית באוסטרליה, כאשר ערים רבות מגדירות את עצמן כ”לוכדות מים” וכערי “ספוג” שעושות מאמצים כדי לתפוס את המים. כך למשל, בערים רבות הוקמו אגנים ירוקים (ווטלנדס) המטפלים בנגר לפני החדרתו לקרקע, הוקמו גינות גשם שתפקידן לקלוט את המים ולמתן את זרימתם, הוקמו “סוואלים” המתעלים את המים למקום הנמוך ביותר, וקירות ירוקים, שהם בעצם גינה אנכית הצומחת על קירות הבתים, המושקת במים אפורים (מי מקלחות וכיורים) ובמי גגות בעת הגשם. בבתים רבים, ובעידוד השלטונות, הותקנו מכלי אגירה לאיסוף מי הגגות המשמשים להשקיית גינות ולהדחת אסלות.
עוד אמרה דלטיץ’, כי מחקר שנערך בעיר סידני מצא, שבין 2008-2014 הוקמו בעיר אלפי אמצעים בשכונות מגורים ובדרכים. פרויקטים אלה גרמו לא רק להחדרת מים ומנעו שיטפונות, אלא שהם גם העלו את ערכם של הנכסים בין 4%-6%, זאת בשל החדשנות והטיפוח ששכונות אלה זכו לו.
ממונה תכנון אסטרטגי ברשות המים, מיקי זיידה, תאר את מצבו של משק המים הישראלי, שבעקבות חמש שנות בצורת, סובל ממשבר חמור המחייב ניצול של כל פוטנציאל המים הקיים. יחד עם זאת הדגיש, כי פוטנציאל השימוש בנגר העירוני אינו כה גבוה כפי שרבים חושבים. על-פי הערכות השירות ההידרולוגי הפוטנציאל הוא כ-220 מלמ”ש (180 מלמ”ש כנגר באגני הניקוז המערביים ועוד כ-40 מלמ”ש נגר עירוני) שבפועל רק חלק קטן ממנו (כמה עשרות) ניתנים לניצול, זאת כי יש לקחת בחשבון גורמים רבים כגון מחיר המים, מחיר הקרקע, איכות המים ורגולציה.
בתחום המשילות והאסדרה אמר, כי ניהול הנגר נמצא בידי מספר משרדי ממשלה ורשויות מקומיות, כאשר החסמים בפני ניהול נכון הם לעיתים מקומיים ולעיתים ארציים כי נדרשת ראייה כוללת לפתרון חסמים אלה. זיידה תיאר את הפעילות המבוצעת בימים אלה על-ידי מינהל התכנון ורשות המים בתחום זהה – מדידת עוצמות גשם ותקופות החזרה (השירות ההידרולוגי), גיבוש כללים מנחים לשימוש בנגר עירוני, חיזוי שיטפונות, תרגום גשם נגר ועוד. באשר לעקרונות מקצועיים הנדרשים ליישום אמר, כי יש להטמיע את נושא שינוי האקלים באופן חישוב ספיקות התכן ו/או הנפחים שיהיו זמינים לשימוש וכי יש לעשות אינטגרציה בין ניהול הנגר האגני לניהול נגר עירוני.
בשאלת האחריות לנגר אמר זיידה, כי לדעת רשות המים היא צריכה להישאר בידי העיריות, כאשר תאגידי המים והביוב ייקחו חלק באחזקת התשתיות ופיתוחן בראייה כוללת של מערכות המים והביוב וכי רצוי שרשות המים תשמש כרגולטור. עוד אמר, כי הרפורמה שהציע משרד החקלאות טובה, אך הציע לבחון מודל שבמידה ומקימים מועצה ארצית לניקוז, היא תשולב עם מועצת רשות המים, שכן אין טעם בריבוי גופים.
סמנכ”ל בכיר לתשתיות, תכנון וניהול משאבי קרקע, ערן אטינגר, אמר כי לשאלת ניהול הנגר העירוני השפעה דרמטית על המרחבים הפתוחים, עליהם אחראיות רשויות הניקוז ומשרד החקלאות, כגורם מטה. “לכן, נהיה מעורבים ונתמוך בכל יוזמה שתקדם ניהול נגר עירוני באופן שרואה בו משאב ולא רק מטרד שיש להזרימו החוצה”, אמר. “לשמחתנו, על הפרק כיום מספר יוזמות, וניכר שהמודעות לנושא עולה, אבל האתגר האמתי הוא להפוך את הגישה של ‘ערים רגישות למים’ לגישה נפוצה ומחייבת. לשם כך צריך רגולציה, חינוך, אנשי המקצוע ורתימת כל הגופים המעורבים, בדגש על מוסדות התכנון ויזמי הפיתוח המוסדיים: משרד הבינוי והשיכון, רמ”י, ראשי רשויות, מהנדסי ערים, רשות הבדואים והציבור הרחב”.
פרופ’ אביטל גזית מבית הספר לסביבה “פורטר”, סיפר כיצד עיריית הרצליה, בעצתו, החליטה לשנות את תוכניתה להקים באזור הבאסה פארק עירוני קונבנציונלי שהבריכה שבו מוזנת בצינור, לבריכת חורף טבעית ואקולוגית הקולטת נגר ומורידה בכך את הלחץ מהצנרת העירונית. ואכן, כיום פארק הבאסה קולט את הנגר העירוני, המים נקווים בבריכת חורף, התומכת במגוון ביולוגי ייחודי ועשיר לטובת הטבע והציבור לדבריו, פרויקטים מסוג זה ניתן להקים בערים רבות נוספות ברחבי הארץ.
לדברי מנהל המרכז לערים רגישות למים, ד”ר ירון זינגר, הסדנה עמדה בסימן כניסה לשנתו הרביעית של המחקר, תוך התמקדות בחסמים ובהזדמנויות הטמונות בנגר עירוני. לדבריו, בשלוש ערים בארץ פועלים ביופילטרים להדגמת הטכנולוגיה והתאמתה לצרכים ולתנאים בישראל, כאשר הביופילטר ההיברידי של כפר סבא הוכיח הצלחה בקציר, השהייה, טיהור והחדרת מי נגר בחורף ושיקום של אקוויפר מינטראט בקיץ. זינגר הדגיש, כי למרות ההצלחה, יישום של פתרונות בתחום הנגר נתקלים בקשיים רבים. הסיבה לכך היא שבנגר מטפלים כ-20 בעלי עניין, שכל אחד רואה את תועלתו בלבד. לדבריו, קיים הכרח לייצר שיתוף בין כל בעליי העניין לקביעת מדיניות בת-קיימא.
נציגת עמותת “צלול”, דליה טל, אמרה כי בכל חורף זורמים לחופי הרחצה ולים, כ-40 מיליון מ”ק מי נגר עירוני, שמקורם במי גשם, שבשל הבניה הצפופה ואיטום הקרקע, אינם מחלחלים ואובדים למשק המים. מים אלה הזורמים לים באמצעות כ-160 נקזים, מכילים דלק ושמנים, אשפה, ביוב, הפרשות בעלי-חיים, חיידקים (תוצאת חיבורים לא חוקיים בין מערכות הביוב למערכות הניקוז) ושפכים המוזרמים מהמכונים לטיהור שפכים ומוגלשים לנחלים ולים. הנגר פוגע בנחלים, בים, בהנאת הציבור ובבריאותו. גורם להצפת בתי-מגורים, בתי-עסק ומכוניות ולנזקים לתשתיות העירוניות.
לדעת “צלול”, יש להחליט מי האחראי על נושא הנגר, לאכוף חוקים ותקנות, ביניהם תקנות המחייבות הפרדה בין ביוב לניקוז (תקנות צנרת), לאסור הזרמת נגר לנחלים ולים, אלא באמצעות היתר הזרמה, להקים קולטי פסולת שימנעו את הגעתה לים ולפזר מאפרות ברחובות הערים למנוע הגעת בלדי סיגריות לים.
