הירדן הדרומי

הירדן, שנחשב לנחל הקדוש ביותר לנוצרים והחשוב כל כך ליהודים, הוא לא יותר מאשר תעלה המנקזת את שפכי ישובי האזור. ערכי הטבע בנחל פגועים, צמחיית הגדות הטבעית נעלמה ובמקומה צומחת צמחיה המסוגלת להתקיים על מי מלח בלבד. גם בעלי החיים הרבים שחיו בעבר בנחל, הוכחדו. בקסר אל יהוד, אתר הטבילה הקדוש לנוצרים, טובלים הצליינים במים מזוהמים המסכנים את בריאותם.

חלקים נרחבים מהנחל מגודרים בגדרות בטחון, המקשים את הגישה אליו. חלק ניכר מהגדות ממוקש.

ב-2009 הכריזה עמותת צלול על קמפיין להפסקת הזרמת השפכים לנחל ולפתרון הסכסוכים סביב מט”ש ביתניה, שהקמתו נדחתה במשך שנים רבות בשל קשיים, שהערימו המועצה האזורית עמק הירדן ועיריית טבריה, ולאחר מכן המועצה האזורית ואגודת המים עמק הירדן, שהתווכחו במשך חודשים ארוכים בשאלת הזכויות על הקרקע והתשלום עליה. המט”ש יטהר את שפכי דרום טבריה ואת שפכי המועצה האזורית עמק הירדן, הזורמים ישירות אל הנחל באזור סכר אלומות.

 הקמת המט”ש הייתה אמורה להסתיים בסוף 2012. בעקבות קשיים אליהם נקלע הקבלן המקים את המט”ש, השלמת ההקמה תדחה, כפי הנראה, עד אמצע 2013. המשרד להגנת הסביבה הגיש בנובמבר 2009 כתב אישום כנגד ראש המועצה האזורית ירדן דרומי, יוסי ורדי, בעקבות הזרמת השפכים לנחל ואי טיפול נאות בכל מערכות הביוב.

בעקבות דרישת ארגוני הסביבה, החליטה מועצת רשות המים להתחיל להזרים לירדן מי כינרת, בכמות של כ-12 מיליון מ”ק בשנה, החל מאמצע 2013, וזאת במטרה להפחית במעט את המליחות הקשה של המים. כמות זו נחשבת למזערית, אך יש להניח שתשפר במעט את מצבו העגום של הנחל. רשות ניקוז ירדן דרומי החלה בתכנון תכנית לשיקום הנחל.

ב-2019 – המט”ש  מייצר קולחים ברמה שניונית, בעקבות תקלות רבות. הקולחים אינם מנוצלים להשקייה בגלל מליחותם הגבוהה והם זורמים לנחל. הקמת מתקן התפלה לקולחים מתוכנן מזה שנים רבות אך הוא טרם קודם. על פי הערכה, הקמת מתקן ההתפלה תסתיים רק בעוד כ-4-5 שנים במקרה הטוב. עד אז ימשיכו הקולחים לזרום לנחל.