בהתאם להחלטת ממשלה מס’ 3866 מיום 10.6.18 בוחנת הרשות הממשלתית למים ולביוב את הצורך בחיבור האזורים שאינם מחוברים כיום למערכת המים הארצית: אזור מעלה כנרת (כולל רמה”ג) והעמקים המזרחיים.
עמותת צלול סבורה, כי קיים צורך דחוף בחיבור האזורים המנותקים למערכת המים הארצית מהסיבות הבאות:
- שינויי אקלים: רצף של חמש שנים שחונות בצפון הארץ גרם למשבר מים חריף, בעיקר באזורים המנותקים. אמנם חורף 2018-2019 היה גשום מהממוצע, אך תחזיות השירות ההידרולוגי מזהירות מפני הימשכות מגמת ריבוי השנים השחונות ושינוי דפוס ירידת הגשמים: פרקי גשם בעוצמה גבוהה והפסקות ארוכות ביניהן, המסכנים את אספקת המים באזורים אלה. כדי להבטיח אספקת מים סדירה לחקלאות, לבית ולטבע, וכדי שניתן יהיה לשחרר לפחות חלק מהמעיינות לטובת כלל הציבור, יש הכרח לחבר את האזורים המנותקים למערכת הארצית, תוך צמצום ההסתמכות על מקורות מקומיים בלבד, שכאמור, נמצאים בסכנה גדולה מתמיד.
- גיוון מקורות: עיקרון ידוע בתכנון תשתיות הוא, שאין להסתמך על מקור אספקה אחד. עקרון זה נכון למשק החשמל, משק התחבורה, החקלאות ועוד. עקרון זה נחשב למקודש גם במשק המים המסתמך על מי גשמים, מי בארות, קולחים, התפלת מליחים ובשנים האחרונות גם התפלת מי ים. למרות שההתפלה היא כיום ספק המים המרכזי, הגישה היא שאין להזניח את יתר המקורות במטרה לשמור על המגוון למקרה של תקלה, חבלה, זיהום ים, מלחמה ועוד. כלל זה החל על כלל המשק, מן הראוי שיחול גם כאן, מתוך מטרה לעמוד על עקרון זה וכדי להימנע מהסתמכות על מקור אחד החשוף לסכנה מתמדת.
- בטחון: מים הם משאב חיוני שאין חיים בלעדיו. האזורים המנותקים נמצאים באזורי סיכון שחלים עליהם איומים ביטחוניים מצד השכנים, איומים טבעיים כגון רעידות אדמה שעלולות למוטט מתקני מים, זיהום, הרעלה מכוונת או הרעלה טבעית (פריחת אצות בכינרת המסכנת את אספקת המים לעמקים המזרחיים) ועוד. התבססות על מקור מים אחד ואי חיבור הישובים למערכת הארצית מסכנת את אספקת המים ואת חיי התושבים.
- חקלאות, תיירות וטבע: חיבור האזורים המנותקים והזרמת תוספת מים לאזורים אלה תאפשר וודאות לחקלאים שלא יצטרכו לחשוש כל העת מפני תעלולי האקלים, תאפשר מים לתיירות גם בעת בצורת (תיירות הקייאקים במעלה כינרת והתיירות בעמקים המזרחיים) וכן לצרכי שמירת טבע ושמירה על המגוון הביולוגי באזורים רגישים וחשובים
אלה. שחרור מעיינות במעלה כנרת יאפשר זרימה של לפחות 3 מ”ק לשנייה בגשר הפקק (דרישת רט”ג), שהיא הכרחית לשמירת המגוון הביולוגי.
- אספקה לשכנים חיבור המערכת בעמקים המזרחיים תאפשר מקור נוסף לאספקה שוטפת לרש”פ באזור בקעת הירדן, שיש לה חשיבות רבה לשמירת השקט הביטחוני ולמניעת סכסוכים אזוריים. החיבור יתרום למניעת “מלחמות המים” באזור מחולה ולגנבות מים, שהסיבה להן היא המחסור במים. הפסקת העימותים היא יעד אסטרטגי חשוב.
- 6. איכות המים העמקים המזרחיים סובלים ממחסור כרוני במים הגורם לירידה באיכות ולהמלחה. תוספת מים והבאת מים מהמערכת הארצית תמנע מצב זה. אספקת מי מערכת למעלה כינרת תאפשר לשחרר מים טבעיים שיזרמו עם הנחלים לאגם וישפרו את איכות המים. בכל מצב, עדיף להזרים לכינרת מים טבעיים ולא מים מותפלים.
החלופה המוצעת על-ידי “צלול”
החלופה למעלה כינרת מבוססת על החלטת הממשלה לספק כ-100 מיליון מ”ק מים לאגם הכנרת הסובל מירידת מפלסים בעקבות הבצורת. על-פי ההצעה, בימי החורף כל הכמות תזרום לכינרת, ואילו בקיץ, שבו המים נחוצים להשקיה, כ-30-40 מיליון מ”ק מים יוזרמו בצינור לאזור מעלה כינרת, שם ישמשו להשקיה חקלאית. היתרה כ60-70 מיליון מ”ק, תמשיך לזרום לכנרת על-פי התוכנית המקורית. לעמקים המזרחיים יש להקים צינור שיזרים כ-35 מיליון מ”ק בשנה, בכל ימות השנה, מהמערכת הארצית.
עלות החלופות: על פי הערכה, עלות חלופת הצינור שיוביל מים למעלה כינרת, היא כ-200 מיליון שקל וכך גם עלות הצינור שיוביל מים לעמקים המזרחיים. סה”כ כ-400 מיליון שקל, שהם סכום זניח לעומת התועלת הצפויה. לא רק זאת. מאחר ומדובר בהחלטת ממשלה הכוללת גם שיקולים אסטרטגיים, לא מן הנמנע שהממשלה תשתתף בהקמת הצינורות באמצעות תקציב חיצוני למשק המים.
חלופת המאגרים
“צלול” מתנגדת לחלופה של הקמת מאגרים לשאיבה חורפית, שעל-פי הידוע, היא החלופה המועדפת על החקלאים ועל גורמים ברשות המים. בשנים האחרונות מקורות הירדן התאפיינו בשפל עמוק שלא מן הנמנע שיחזור שוב ושוב עם שינוי האקלים. מכאן, שסביר להניח שהמאגרים יישארו ריקים. בנוסף, הקמת מאגר דורשת שטחי קרקע גדולים. אלא, שהניסיון מלמד שישובים חקלאיים אינם ממהרים לוותר על משבצות קרקע לטובת הקמת מאגרים. מכאן, שחילוקי הדעות בנושא זה עלולים להימשך שנים. לא רק זאת. המאגרים שיוקמו, אם יוקמו, יהיו בעלי קיבולת נמוכה בהרבה מ-40 מיליון מ”ק, כפי שיספק צינור, ובקיבולת של לא יותר מ-14 מיליון מ”ק, אם בכלל. בנוסף, עלות הקמת מאגר ותחזוקתו גבוהים מתחזוקת צינור.
“צלול” מבקשת להביע חשש לפיו מאחורי חלופת המאגרים עומדת סוגיית מחיר המים (ראו בהמשך) והרצון של אגודות המים לשמור על ההגמוניה שלהן על מערכת אספקת המים, מבלי להפנים את שינוי האקלים שעלול לגרום לכך שהמאגרים יישארו ריקים, באם התחזיות של רצף שנות בצורת אכן יתממשו.
הפיל שבחדר – סוגיית מחיר המים: אין זה סוד, שכל הוויכוח באשר לחיבור או לאי-חיבור האזורים המנותקים, ובעיקר אזור מעלה כינרת, סובב סביב שאלת מחיר המים ותיקון 27. כידוע, 25% מהחקלאים באזור מעלה כינרת רוכשים מים מחברת מקורות ואילו 75% מהם רוכשים מים ממפיקים פרטיים. שתי הקבוצות משלמות 1.54 שקל למ”ק בשל השתייכותן לקבוצת “נעדרי חלופה” (צרכני שפירים בעלי חלופת קולחים משלמים 1.81 שקל למ”ק מים), כאשר המפיקים הפרטיים מקבלים החזר של 0.70 שקל למ”ק בעבור “עלות מוכרת” (חישוב לכל רכיבי העלות, מימון עצמי ותשואה של 2.5% על ההון. בנוסף, העלות המוכרת מתמרצת את המפיקים להקים מערכות גרביטציוניות ובכך ליהנות מהפרש העלויות).
אלא, שאם חלופת הצינור תתקבל, כך חוששות אגודות המים באזור, יאלצו כל החקלאים באזור לשלם 1.81 למ”ק מים, כפי שמשלמים כל יתר החקלאים, מאחר והחיבור יהפוך אותם לבעלי חלופה (למרות שאין מדובר בקולחים אלא במים שפירים), עובדה שתהפוך אותם לצרכני שפירים “ברי חלופה”.
לטענתם, מחיר מים של 1.81 למ”ק, עלול לגרום להם להפסדים עד לכדי אובדן פרנסתם ולנטישת העיסוק בחקלאות. עובדה זו גורמת לחקלאים להתנגד לחיבור האזור למערכת הארצית, ולחליפין לתמוך בחלופת הקמת המאגרים בהשקעה עצמית או בסיוע המדינה, שכן מאגרים משמעותם המשך ההשתייכות לקבוצת “שפירים נעדרי חלופה”.
עמותת צלול סבורה, שקיים הכרח כלכלי, לאומי, בטחוני וסביבתי בהמשך קיומה של החקלאות במעלה כנרת ובעמקים המזרחיים. יחד עם זאת, יש למצוא נוסחה להמשך קיומה של החקלאות, שלא באמצעות מחיר המים, במיוחד כאשר “הקרב על המחיר” גורם לחקלאים ולגורמים ברשות המים להתנגד לפתרון הגיוני, כלכלי וסביבתי, אך ורק בשל סוגיית המחיר.
לדעת עמותת צלול, חיבור האזורים למערכת הארצית הוא הכרח בשל שלל הסיבות שהוזכרו: אמינות אספקה, גיוון מקורות, ביטחון, איכות, יחסים עם השכנים ועוד. חיבור האזור למערכת הארצית יספק “תעודת ביטוח” מפני שנות בצורת ושינוי האקלים לחקלאים, לתיירנים ולטבע. לכן, אסור שסוגיית המחיר תמנע את החיבור.
באם גם המדינה סבורה שקיימת חשיבות להמשך החקלאות באזורים המנותקים שברובם מסתמכים על חקלאות, עליה למצוא פתרונות אחרים המנותקים ממחיר המים, ביניהם תמיכה מול תוספת העלות (כפי שכבר הוצע).
אי-חיבור האזורים המנותקים למערכת הארצית ובחירה בחלופת הקמת מאגרים, שיתכן ויעמדו ריקים במשך שנים, לא תפתור את בעיית המים שרק תלך ותגבר, וממילא תחייב את הממשלה לשלם לחקלאים פיצוי בעבור נזקי הבצורת.