באוקטובר 2014, בעיצומו של חג הסוכות ובעיצומה של עונת הרחצה, ביום בו חופי הים היו מלאים בנופשים, ירד היורה על תל-אביב. בתוך דקות התמלאו חופי הרחצה במי נגר מזוהמים, שזרמו דרך הנקזים העירוניים, בהם פרפרו חולדות המומות, שנשטפו עם הזרם העכור. מחזה מבעית ומעורר חלחלה, שזעזע רבים.
למרבה הצער, אין מדובר בתופעה יוצאת דופן. בכל חורף מסולקים לחופי הרחצה ולים, באמצעות כ-160 נקזים (הערכת אגף ים וחופים של המשרד להגנת הסביבה) הבנויים לאורך חופי הארץ, עשרות אלפי מ”ק מי נגר עירוני, שמקורם במי גשם, שבשל איטום הקרקע, כתוצאה מהבניה הצפופה וסלילת כבישים ומדרכות, אינם מחלחלים לקרקע, אינם מעשירים את מי התהום ואובדים למשק המים. מי נגר אלה מכילים זיהום רב הכולל דלקים ושמנים, אשפה, ביוב, הפרשות בעלי-חיים, חיידקים (תוצאת חיבורים לא חוקיים בין מערכות הביוב למערכות הניקוז) ושפכים המוזרמים מהמכונים לטיהור שפכים ומוגלשים לנחלים ולים. הנגר המזוהם פוגע בנחלים ובסביבה הימית ופוגע בהנאת הציבור ובבריאותו.
בנוסף לנזק הסביבתי ולזיהום הרב, לאובדן הנגר משמעות כלכלית כבדה. הזרמת הנגר לים גורמת לאיבוד מים, שחלקם לפחות, להערכת השירות ההידרולוגי כ-40 מיליון מ”ק בשנה, היו יכולים להעשיר את מי התהום ולשפר את איכותם. נזק כלכלי נוסף נובע מהצפת בתי-מגורים, בתי-עסק ומכוניות ומנזקים הנגרמים לתשתיות העירוניות. תיקון הנזקים ופיצוי הניזוקים מחייב את הרשויות המקומיות לרכוש פוליסות ביטוח יקרות, שעלותן מוטלת בסופו של דבר על הציבור הרחב.
המודעות לעלייה בכמות הנגר ולנזקים הפוטנציאלים גוברת בשנים האחרונות במדינות רבות בעולם. ממשלות, עיריות, מכוני מחקר ומתכננים, באירופה, בארה”ב ובאוסטרליה, עושים מאמצים ניכרים לצמצם את כמות הנגר העירוני באמצעות חקיקה ואכיפה, באמצעות עידוד אמצעים המגבירים את חלחול הנגר לקרקע, אגירת הנגר ועוד. כל-זאת בהתאם לנוף, לאקלים ולאופי המקום. המכנה המשותף בין כל השיטות הוא לא רק חיסכון במים, שימוש חוזר וערכים הנופיים, אלא גם רווח כלכלי, שכן מחקרים מוכיחים, שעלות יישום השיטות סביבתיות לטיפול בנגר נמוכה בכ-25% בהשוואה לשיטות הקונבנציונליות. זאת מבלי לקחת בחשבון את שאר התועלות למשק המים ולמניעת הצפות.
גם בארץ פורסמו עבודות אקדמיות, משפטיות, כלכליות ואדריכליות, שהציעו שיטות שונות לטיפול בנגר. משרדי הממשלה בהם משרד השיכון, משרד הפנים, רשות המים והמשרד להגנת הסביבה, פרסמו תכניות והנחיות לצמצום הנגר. עריות תכננו, ולעיתים אף יישמו פרויקטים, שרובם נותרו בשלב הפיילוט. למרבה הצער, מדובר במספר פרויקטים קטן וזניח לעומת הצורך ההולך וגובר.
לכתבה בעיתון “גלובס”: סביוני השלולית.