עמותת צלול קוראת לממשלה לפעול להקמת רשות ים משותפת למשרדי הממשלה, לרשויות המקומיות ולציבור, לניהול ולפיקוח על הים התיכון.
העדר ניהול הים משמעותו כשל, שתוצאותיו פגיעה במשאב הים ובחוסנה הכלכלי של המדינה. ראשיתו של כשל זה ניכר כבר כיום, והוא בא לידי ביטוי בהיעדר פיקוח על מתקני הקידוח לגז ולנפט, שעלול לגרום לאסון סביבתי וכלכלי, במצבה החמור של הדגה בים, בפגיעה בהסעת החולות בים ועוד. אלה, לצד תוכניות להקמת איים מלאכותיים, הרחבת נמלים והעברת תשתיות נוספות לים, מגבירים את הצורך בניהול השימושים השונים תחת גג אחד.
רשות הים החדשה תידרש לניהול נכון ובר-קיימא של הים, הלוקח בחשבון את תפקידיו הכלכליים הרבים, את חשיבות בריאותה של הסביבה הימית ואת תפקידו כאתר בילוי ונופש, זאת כתנאי הכרחי ליכולת להפיק ממנו את מירב השימושים, תוך שמירתו לדורות הבאים.
בניהול הים מעורבים 11 משרדי ממשלה: תחבורה, הגנת הסביבה, בריאות, חקלאות, תקשורת, אנרגיה ומים, פנים, תיירות, שיכון (רשות המקרקעין), בטחון פנים ובטחון. משרדים אלה פועלים ללא תאום, ללא יד מכוונת, ללא הבנת ייחודו של המשאב הימי, השונה מהמשאב היבשתי, ללא מודעות לפוטנציאל הנזק של השימושים השונים, ובראשם קידוחי הגז והנפט, וללא מודעות להשפעות ההדדיות והמצטברות של השימושים בתקופה נתונה ולאורך שנים.
על הים מפקחים מספר קטן של עובדים במשרדי הממשלה השונים. אגף ים וחופים של המשרד להגנת הסביבה מונה 31 עובדים בלבד, מהם 18 מפקחי שטח, מהם שלושה עובדים בלבד המפקחים על קידוחי הנפט והגז, ברבע מזמנם בלבד. רשות הטבע והגנים מעסיקה 1.5 פקחים האחראים על הסביבה הימית ובאגף הדייג של משרד החקלאות שניפקחים בלבד. למשטרה כוח קטן המפקח על הים, וכך גם ליתר משרדי הממשלה. מול מספר קטן זה של פקחים פועלים ארגונים וחברות פרטיות עתירות-הון ומשאבים.
בחן את האופן שבו מדינות שונות בעולם, בהן אנגליה, נורווגיה, קנדה, ארה”ב ואוסטרליה, מנהלות את הים שבתחומן באמצעות גופי ניהול שונים, ביניהם ארגון ציבורי במימון ממשלתי (משרד ממשלתי – אנגליה, נורבגיה וקנדה), מחלקה במשרד לאיכות הסביבה (אוסטרליה), משרד לאומי השייך למשרד הכלכלה (ארה”ב) וכן בחנה מודלים מקומיים המנהלים משאבים כגון רשות המים, מועצות מקומיות תעשייתיות, רשויות ניקוז ונחלים ואת מודל ניהול הכינרת.
ניתוח המודלים העולמיים והמקומיים הביא לגיבוש קריטריונים שנמצאו כחשובים בניהול גופים המנהלים משאבים טבעיים: שיתוף רשויות מקומיות, שיתוף ציבור, יכולת להפריד בין הגוף המאשר לגוף המפקח (הפרדת רשויות), פיקוח ואכיפה יעילים, נאמנות לקריטריונים סביבתיים כמו גם עלות הקמה ועלות תפעולית. בנוסף, נלקח בחשבון יחסם האפשרי של משרדי הממשלה לחלופות השונות.
ניתוח המודלים הביא לגיבושן של שלוש חלופות לניהול ים: רשות משותפת למשרדי הממשלה, הרשויות מקומיות והציבור; משרד ממשלתי לניהול ים וכן הרחבת אגף ים וחופים, הפועל כיום במשרד להגנת הסביבה. מודלים אלה נבחנו באמצעות שיטת MCA (Multi-Criteria Analysis), המומלצת על-ידי הבנק העולמי ועל-ידי האו”ם, לבחירה בין חלופות. הבחינה נעשתה בסיוע חברת DHV, בהסתמך על הקריטריונים שנקבעו.
החלופה המיטבית – רשות ים וחופים משותפת
רשות ממשלתית חדשה, שתוקם על-פי חוק, תחת המשרד להגנת הסביבה, ותורכב מנציגי משרדי ממשלה, רשויות מקומיות, נציגי משתמשים, יחידה מדעית ונציגי ציבור. בראש הרשות תעמוד מועצה מורחבת, שתיבחר במועצה מצומצמת שתנהל ותפקח על הים. המועצה תפעיל צוות מקצועי הכולל בודקי תכניות, מפקחים, אנשי מדע ובעלי התמחויות מתחומים שונים. לעובדי רשות ים וחופים יינתנו סמכויות אכיפה בכדי למנוע ממנה להפוך לעוד גוף בירוקרטי חסר סמכויות. תקציב הרשות יבוא מתשלום שתגבה ממשתמשי הים השונים, ביניהם חברות קידוח, חברות התפלה, מעגנות ומתקציב המדינה.
מהדו”ח עולה, כי להכללת נציגי רשויות מקומיות חשיבות רבה, שכן רוב הפעילות הימית מתבצעת לאורך החופים ובמקרה של אסון קידוח בים, לרשויות המקומיות צפוי תפקיד מכריע. למדענים ולנציגי ציבור תפקיד מכריע בניהול מיטבי של משאבים ולכן מן הראוי שיהיו שותפים בניהול הים.
הרשות תתכנן תכנית אב לחופים ולים, המתחשבת בכלל הצרכים הכלכליים (נמלים, ספנות, קידוחים, תיירות, דייג, צבא ותשתיות) אך גם בכושר הנשיאה של הים על-פי עקרונות ברי-קיימא; תבדוק ותאשר תכניות של גופים אחרים– התפלה, קידוחי גז ונפט, דייג, תחבורה, תקשורת ועוד, מתוך מטרה למנוע התנגשות בין התוכניות השונות; משרדי הממשלה השונים ימשיכו להעניק רישיונות שימוש במשאבים השונים, אך הפיקוח עליהם יעשה על ידי הרשות המשותפת. כך למשל, משרד האנרגיה והמים ימשיך להעניק רישיונות להפקת גז ונפט ורישיונות למתקני התפלה, אך לא יפקח על הקודחים ועל מתקני ההתפלה.
הרשות תבטיח את נגישות הציבור לחופים המוכרזים והבלתי מוכרזים, תפעל למען חקיקה המסדירה את השימושים בחופים המוכרזים, בין השאר הסדרת נושא החכרת החופים ליזמים, שימוש פרטי בחופים, גביית דמי חנייה לאורך החופים ועוד; הרשות תפעל ליישום תכניות לשליטה על הגעת נגר-עילי ונקז עירוני לים, שיש להם חשיבות לסביבה הימית ולבריאותה, אך באותה עת משמשים כמזהמים; הרשות תפתח תכניות חינוכיות שמטרתן להסביר לציבור את חשיבות השמירה על החופים, מניעת זיהום החופים ותכניות “חוף נקי”.
תחומי אחריות שיועברו לרשות הים והחופים מהמשרד להגנת הסביבה כוללים את הפעלת הוועדה למתן היתרי הזרמה לים והאחריות לתכנית הלאומית למוכנות ותגובה לאירועי זיהום ים בשמן (תלמ”ת), שתפקידה להיערך למקרה של זיהום ים בשמן (כולל קידוחי גז ונפט).
כדי לחולל את השינוי, על הממשלה מוטלות שלוש מטלות:
- לקבוע יעדים אסטרטגיים ויעדי מדיניות הלוקחים בחשבון את כושר הנשיאה של הים התיכון בנושאים כגון קידוחי גז ונפט, דייג וחקלאות וימית, מתקני התפלה, תחנות כוח, פיתוח נמלים ומרינות ועוד.
- לחוקק חוק ים, כפי שעשו מדינות רבות, ביניהן קנדה, ארה”ב, אוסטרליה, הולנד, נורווגיה, בלגיה ועוד רבות אחרות מכוחו תוקם הרשות.
- להקים את הגוף שינהל הים, עליו יוטל לטפחו כמשאב כלכלי לרווחת תושבי המדינה ולשמור עליו ועל החי והצומח שבו כעל אוצר טבע רגיש וייחודי, כאשר בריאות הסביבה הימית היא המדד המרכזי לניצול יעיל ומאוזן.
פעולות אותן ניתן לבצע כבר כיום:
- לערוך שינוי מבני במשרד להגנת הסביבה – מגובה במהלך תקציבי ראוי.
- לחוקק את חוק התכנית הלאומית למוכנות ותגובה לזיהומי ים (תלמ”ת) ולזרז את העברת הכספים לחיזוקה (עד כה הועברו שני תשלומים בלבד).
- להעביר את סמכויות הפיקוח על אסדות הגז והנפט בכל המרחב הימי לאגף ים וחופים של המשרד להגנת הסביבה.
- להעביר סמכויות ניהול בטיחות וגהות באסדות הגז והנפט למשרד הכלכלה, ולהתייחס לאסדות כפי שמתייחסים למפעלים ביבשה.
- לאמץ את עקרונות הדירקטיבה האירופית לקידוחי גז ונפט בים.
- לשפר את ניהול משאב הדייג – לקבוע שיטות דייג פוגעניות פחות ואינטנסיביות פחות, להנהיג השבתת דייג עונתית, לקבוע אזורים אסורים בדייג על מנת לאפשר התחדשות הדגה. להגביר הפיקוח הניטור וההסברה בקרב הציבור והדייגים.
- להגביר את האכיפה על מזרימי שפכים לנחלים ולים.
- לתכנן את המרחב הימי וליצור תקינה למבנים ימיים.
- לנסח חוקי רישוי, תכנון, פיקוח ובקרה על אסדות הפועלות במים הכלכליים.
- להקים משמר חופים באמצעותו ניתן יהיה לשפר את הפיקוח על הים, למנוע עבריינות ולשפר את הבטיחות. ניתן לשקול משמר חופים המורכב גם ממתנדבים, בדומה לדגם האוסטרלי, אך עם סמכויות פיקוח, בקרה ואכיפה הקבועות בחוק.
לעבודה: מי ינהל את הים? המלצת צלול להקמת רשות ים