ראשיתו של החוק בהצעת חוק ממשלתית שארגוני הסביבה דרשו להכניס בו תיקונים. הצעת החוק לא אושרה בסופו של דבר. מטרת החוק היא ליצור הפרדה בין הגוף המאשר את הקידוחים (משרד האנרגיה והמים ומשרד האוצר) לבין הגוף המפקח עליהם (משרד האנרגיה והמים). הפרדה כזו מקובלת ברוב המדינות הקודחות גז ונפט. לעשות שימוש במומחים צד ג’, כחלק אינטגרלי מהליך הפיקוח על הקידוחים. כן מפקחים מטעם המדינה אינם מסוגלים להתמחות בכל הנושאים.

 להטיל את עלות הפיקוח על הקידוחים, החל משלב תכנון האסדה, הקמתה, פעילותה ועד להשבתתה על החברות הקודחות. התשלום יעודד את הרגולטור לבצע בדיקות יעילות ומעמיקות יותר ולא יטיל את נטל הפיקוח על תקציב המדינה.

 לאמץ עקרונות קפדניים לשמירה על הסביבה החופית, מתוך מטרה לשמור על אוצרות הטבע בים ועל אתרי התיירות לבל יפגעו מתעשיית הקידוחים. כאמור, החוק לא אושר, עובדה החושפת את הים לסכנה.