מדוע מסרבת “צלול” לאמץ את העמדה הממשלתית בעניין מיקום אסדת הגז?

עמותת צלול, שחרטה על דגלה את הגנת הסביבה הימית מפני זיהום שמקורו בתעשייה, ברשויות המקומיות ובפלסטיק, פועלת החל מ- 2012, למען הגנת הים התיכון מפני קידוחי הגז והנפט. למרבה הצער והדאגה, מעט מאוד התקדם מהלך שנים אלה, זאת למרות תרומתו הרבה של הים התיכון לחיינו.

בעוד שארגוני הסביבה בעולם יוצאים כנגד הקידוחים הימיים בשל פגיעתם בים בשגרה ובחירום (תאונה, תקלה או אירוע פח”ע), “צלול” בחרה לא להתנגד לקידוחים, מתוך תחושת אחריות לאומית, הבנת הצורך בביטחון אנרגטי ומתוך רצון להפחית את זיהום האוויר. יחד עם זאת, דורשת “צלול” שהקידוחים ינוהלו בקפדנות תוך שמירה על הים וכל אשר בו.

למרות הסיכון הפוטנציאלי לסביבה הימית, ב-2014 היתה “צלול” ממובילי המאבק “ים יבשה”, לצד רשויות מקומיות, עמותת אדם טבע ודין (אט”ד) וציבור גדול, בדרישה שלא להקים מתקן לטיפול בגז ביבשה, מתוך מטרה למנוע את הסכנה לבריאות הציבור מזיהום האוויר ואת תפיסת השטחים הנרחבת. “צלול” דרשה להקים את אסדת הטיפול בלב ים, על-פי הבאר, ולקדם חקיקה סביבתית מחמירה להגנת הים. המאבק נגמר בניצחון ובהרחקת האסדה למרחק של 10 ק”מ מהחוף, תוך התבססות על הצהרת משרד האנרגיה כי קירבה זאת נדרשת מסיבות ביטחוניות – התירוץ הנפוץ של המדינה כאשר היא מקבלת החלטות שרירותיות. ההחלטה התקבלה על-ידי משרד האנרגיה, בניגוד לרצון נובל אנרג’י, שדרשה אסדה על היבשה, אך גם בניגוד לדעת משרד הגנת הסביבה, עמותת צלול דרשב את העברת הטיפול בגז ללב ים (החברה להגנת הטבע דרשה להקים את המתקן על החוף).

הממשלה נכשלת בהגנה על הים

לדעת “צלול”, קיים חשש לפיו משרדי הממשלה האמונים על ניהול הגנת הים מקידוחים הימיים – משרד האנרגיה והמשרד הגנת הסביבה, בין אם מתוך מדיניות המעדיפה את  התעשייה על חשבון הסביבה והציבור, או מתוך מחסור חמור בתקנים (המשרד להגנת הסביבה), אינם נערכים לטיפול במניעת הסכנות הצפויות מהקידוחים. עובדה זו מעלה חשש שאם יתרחש אסון על אסדה בקרבת החוף, הוא יסכן את חייהם ובריאותם של התושבים החיים בסמוך ואת הסביבה הימית העשירה והרגישה ליד החוף. עמדה זו נסמכת על שורה ארוכה של מחדלים שכבר נעשו, המעידים על חוסר ההבנה או חוסר האכפתיות של משרד האנרגיה כלפי רגישותה של הסביבה הימית ובשל היות המשרדים “רגולטור שבוי” בידי חברות הגז והנפט.

לאור כל אלה, סבורה “צלול”, כי באופן חריג ועל-אף שכבר אושרו כל התכניות ונדחו כל העתירות, אחריות הממשלה כלפי הציבור מחייבת קיום דיון פתוח ושקוף, בו יקחו חלק מומחים בינלאומיים שאינם קשורים לחברות האנרגיה הפועלות בישראל. “צלול” דורשת, כי מדיניות הממשלה תיקבע בהתאם לממצאים אלה, תוך העדפת ביטחון הציבור על- פני שיקולים כלכליים, כבדים ככל שיהיו.

המאבק שמובילה “צלול” אינו על מיקום האסדה בלבד. המאבק הוא על הדרך שבה מנהלים משרדי הממשלה את הים. “צלול” דורשת מהממשלה להסדיר בדחיפות ובאופן מלא את הגנת האינטרס הכלכלי-מדיני-בטחוני-בריאותי-סביבתי של אזרחי המדינה במטרה לחזק את ביטחון הציבור באסדה ובטוהר הכוונת של הממשלה.

כזכור, באפריל 2010 התפרצה באר נפט במפרץ מקסיקו וגרמה לאסון הדליפה הגדול בהיסטוריה, אשר כיסה שטח הגדול מכלל שטחה של מדינת ישראל, שאורך חופיה כ-197 קמ’ בלבד. נדרש אסון דליפה קטן משמעותית, כדי להרוס את החופים ולפגוע בכלכלת המדינה למשך שנים.

 בין אם המאבק יסתיים בהרחקת האסדה בין אם לאו, לאור הרגישות הגבוהה של הים, הרי שיש למהר ולפתור את כל הבעיות להלן:

אין הפרדת סמכויות

המסקנה החשובה ביותר שהתקבלה בארה”ב ובאירופה בעקבות אסון מפרץ מקסיקו היתה החובה להפריד בין המשרד המטפל בסביבה לבין האחראים על פיתוח האנרגיה. דברים אלה נכתבו במפורש בדירקטיבה האירופית (מסמך ההנחיות והחוקים הסביבתיים ובטיחותיים המחייב את כל חברות האנרגיה הפועלות בעולם, כולל בישראל). צלול תרגמה את הדירקטיבה האירופאית לעברית ב-2013  (https://www.zalul.org.il/wp-content/uploads/2013/11/הדירקטיבה-האירופית-5.12.13-סופי.pdf), וקראה לממשלה לאמצה. אלא שמשרד האנרגיה סירב לעשות זאת, בטענה שהדירקטיבה תקפה רק במקומות שיש בהם ששה מתקני קידוח ויותר. לדעת “צלול” מדובר בתירוץ שמטרתו לשמר את מעמדו של משרד האנרגיה כשליט יחיד בים.

במקום לבחור בסטנדרטים המחמירים של הדירקטיבה האירופית, בחר משרד האנרגיה להתבסס עם השיטה האמריקאית, במטרה להתאימה לנובל אנרג’י, החברה שמבצעת את הקידוחים. אלא, שגם בארה”ב קיימת הפרדה בין תחומי הגנת הסביבה ופיתוח האנרגיה (שניהם כפופים למשרד הפנים), ובכל זאת בישראל הפרדת רשויות לא קיימת, ועל הכל מופקד הממונה על הנפט במשרד האנרגיה.

“צלול” דורשת: להפריד את הסמכויות בין קידום תעשיית הקידוחים לבין הגנה על הסביבה.

הממשלה מעכבת את ההערכות לטיפול באירועי שמן בים – כשל באסדה פרושו אסון

הממשלה אישרה את עקרונות התוכנית הלאומית למוכנות ולתגובה לאירועי זיהום ים בשמן (תלמ”ת) ב-2008 והטילה על המשרד להגנת הסביבה לעגנה בחקיקה. למרות זאת, 10 שנים אחר-כך, חלק גדול מהתקנים לא אושרו, רוב הציוד טרם נרכש והתוכנית לא עוגנה בחקיקה. לאור זאת, באם יתרחש אירוע זיהום בקרבת החוף, הסכנה הצפויה גדולה פי-כמה וקיימת סכנה ממשית לפגיעה באתרי טבע רגישים ובחופים.

‘צלול’ דורשת:

• לאשר את התוכנית לאלתר.
• להקצות תקנים ותוספת כוח אדם משמעותית. להשלים את רכישת הציוד החסר, לזרז הקמת מרכזי חירום ימיים בצפון ודרום המדינה ולאמן צוותים למקרה אסון.
• לאפשר למשרד להגנת הסביבה לנהל את הגנת הים מבלי להיות כפופים למשרד האנרגיה. אסדה מרוחקת תקטין את סכנת הזיהום ואת הסיכוי להגעת הזיהום לחופים.
• (עבודה של צלול בנושא: דו”ח מצב המים 2017 – חוק התלמ”ת, מדוע חשוב לאשרו ומה צריך לתקן בו?

הממשלה מקדמת הצעת חוק אזורים ימיים הפוגע בסביבה 

הצעת החוק מעניקה סמכויות מלאות לממונה על הנפט במשרד האנרגיה, אינה מעניקה סמכויות למשרד להגנת הסביבה, נעדרת מנגנוני איזון בין הצורך בפיתוח הכלכלי וההכרח בשימור הסביבה הימית, נעדרת מנגנונים שיבטיחו שקיפות ושיתוף הציבור, נעדרת מנגנונים שיאפשרו למשרד להגנת הסביבה לממש את סמכותו ואחריותו ונעדרת מנגנון לשימור אתרי טבע.

‘צלול’ בשיתוף ‘אדם טבע ודין’ ו’החברה להגנת הטבע’ דורשות:

• לאשר את החוק ולהכניס בו תיקונם.
• להקים ועדה תכנונית לים, בהובלת מנהל התכנון, שתאפשר שקיפות ושיתוף הציבור, תדרוש תסקיר השפעה על הסביבה ותכלול מנגנון ערר על החלטותיה.
• לחזק את סמכותו של המשרד להגנת הסביבה להטמעת שיקולים סביבתיים, תוך שמירה על בתי הגידול.
• לאפשר גריעה של אזורים מוגנים רק באישור מועצת גנים ושמורות וועדת הפנים של הכנסת.
• לבטל את סמכותו של שר האוצר להתיר שימושים פוגעניים בתחום אזור ימי מוגן, תותיר סמכות בלעדית לניהול השטח בידי מנהל רט”ג  ותוסיף את ההגדרה “שמורה ימית” כנוסחה של “שמורת טבע”.

אסדת תמר זיהמה במשך 4.5 שנים, אך איש לא ידע על כך 

לאחר 4.5 שנים של פעילות, ב-2016, “גילה” המשרד להגנת הסביבה כי אסדת תמר, הממוקמת 23 קמ’ מאשקלון, פולטת 1,150 טון VOC ולא 13 טון כפי שהותר לה – זיהום השווה לכל מזהמי מפרץ חיפה גם יחד. אין צורך לציין, כי הזיהום נפלט ללא היתר פליטה, לא אמצעים לצמצומו (שאינם מותקנים גם היום), וללא פיקוח. אמנם לטענת הממשלה והיזמים אסדת “לוויתן” תהיה ” סגורה, ירוקה ונקייה”, אך הניסיון מלמד שלא ניתן לסמוך על הבטחות אלה, שכן עד כה לא הומצאה אסדה מסוג זה. מכאן, שאסדה קרובה לחוף מסכנת את בריאות התושבים.

“צלול” דורשת שלא  להקים את האסדה כל עוד נושא זיהום האוויר לא הובהר עד תום. בנוסף, דורשת צלול להעביר את כל סמכויות בחינת זיהום אוויר מאסדות ימיות ואניות כאחד, לידי היחידה הארצית להגנת הסביבה הימית במשרד להגנת הסביבה ולהחמיר הנהלים כלפי כל נושא זיהום האוויר בים.

הממשלה מספקת לציבור נתונים מגמתיים

לטענת משרד האנרגיה, ביטול האסדה יאריך את חייהן של התחנות הפחמיות הישנות בחדרה (יח’ 1-4) המשמשות לגיבוי עד לחיבור שלושת קווי הגז, לאבטחת יתירות אנרגטית. נשאלת השאלה, האם טענה זו נכונה. על-פי המידע שבידי צלול, ניתן להפיק את הגז משדה ליוויתן באסדה צפה על פי באר לפני 2022, כך שבפועל, אין סיבה לדחייה. מנוסף לכך, הסיבה להשארת התחנות הפחמיות היא לצורך יתירות תשתיתית. מכאן, שבפועל איש לא מתכוון להרוס את התחנות הפחמיות, וישמר מלאי פחם לארבעה חודשים למקרה אסון הצינורות הגז שיחייב הפעתם. זאת בתוספת ליתירות הקיימת באמצעות דיזל והמגזזת. גם אם בסופו של דבר יחליט משרד האנרגיה לדחות את הסגירה, הרי שבפועל מדובר בדחיה של שנתיים-שלוש, לעומת זיהום של 50 שנה מהאסדה החדשה.

“צלול” דורשת ממשרד האנרגיה להבהיר לציבור נושא זה ולא להסתתר מאחורי אמירות חלקיות.

משרד האנרגיה פועל בחוסר שקיפות

המשרד מאשים את  הציבור בהפצת “חצאי אמיתות” בעוד שהוא עצמו מפרסם נתונים חלקיים, מסתיר נתונים באמתלה של סודות מסחריים, מסרב לשתף את הציבור באישור מסמכי התוכנית לניהול וניטור הסביבה (תנ”ס) ומסרב לחשוף את פרטי הסעיפים הסביבתיים בביטוח של חברות הגז.

למרות דרישה חוזרת של “צלול”, משרד האנרגיה מסרב לדרוש מחברות הקידוח לדווח על-כל דליפה של חמש חביות ומעלה מכל חומר על האסדה (בוץ קידוח, מי תוצר, קונדנסט וכו’). במדינת קולרדו בארה”ב, שם נהוג חוק שקיפות מעין זה, נובל אנרג’י נמצאת בראש רשימת החברות המזהמות כבר שנים ברציפות.

בקשת הציבור לקבל לידיו את מסמך משרד הביטחון על מיקום האסדה נענתה עד-כה בסירוב, בטענה שהמסמכים מהווים סודות ביטחוניים (למרות שהמיקום המדויק כבר פורסם מזמן). מאז ינואר 2018, משרדי האנרגיה והגנת הסביבה מסרבים להעביר תשובות לפעילי “משמר החוף” ולאיגוד ערים את תכנית החירום של תמר ולוויתן. לאחר חודשים ארוכים של עיכוב, השיב להם משרד הגנת הסביבה במאי 2018: “תכנית החירום של תמר ולוויתן נמצאות אצלנו אבל כרגע לא לפרסום לציבור, אם משרד האנרגיה יאשר נוכל להעביר לכם”.

“צלול” דורשת ממשרד האנרגיה לחשוף לידיעת הציבור את כל הנתונים המבוקשים ולנהוג בשקיפות למען קידום סטנדרטים מחמירים של שמירה על הסביבה.

למרות הסיכון הגדול לכלכלה, לא נדרשים ערבויות וביטוחים ואין חוק נזיקין להגנת הים וציבור הנפגעים

תאגיד BP, האחראי לאסון מפרץ מקסיקו, נדרש לשלם פיצויים של כ-50 מיליארד דולר למדינות שמסביב למפרץ מקסיקו, לציבור ולעסקים שנפגעו. בישראל, ספק אם ימצא מישהו (בעיקר “דלק” חובבת התספורות) שיפצה את נפגעי הזיהום: תיירות, חקלאות ימית, סחר ימי, התפלה, שיקום הפגיעה בסביבה הימית והחופית, פיצוי מדינות שכנות וכו’.

“צלול” דורשת:

• לאשר “חוק נזיקין לים”, שכן עד לאישור החוק, כל המשתמשים נמצאים בסיכון מיידי.
• לבחון את סוגיות הביטוח והערבויות על-פי פרמטרים בינלאומיים באשר לעומק הים, עמידות בארות קידוח וצנרת בפני רעידות אדמה ושאר גורמים ייחודיים לקידוחים במערב הים התיכון.

חוף דור הוא שמורה ימית

“צלול” דורשת לשמר את הים והחוף הנדירים על-ידי הרחקת זיהום פוטנציאלי.

“צלול” קוראת לממשלה לנקוט בפעולות לאספקת אנרגיה יציבה מבלי לסכן את הים והציבור:

• למקד מאמץ בפתוח אנרגיות מתחדשות שאין מזהמות ואינן מסכנות את בריאות הים והציבור.
• לבטל את תכניות האסדות הנוספות ולבטל תכניות לאחסון קונדנסט בים ובקרבת החוף.
• להקים מועצה ציבורית של בעלי עניין (ארגונים ירוקים, רשויות מקומיות ועוד) שתיזום מחקרים, תנטר. תיזום דוחות ומחקרים ועוד. פעילות המועצה  מכספי תמלוגי הגז.
• לדרוש מהחברות המפיקות גז לשלם לקרן למניעת זיהום ים.
• לפקח על דיגום מי התוצר ולהגביר את תדירות הדיגומים.
• לפקח על זיהום האוויר מהאסדות בהתאם לדרישות ה EPA-ותוך בקרה מטעם אנשי מקצוע מהאקדמיה.
• לאשר את החוק לפיצוי ממפגעים סביבתיים מקידוחים בסביבה הימית.
• לפקח על מתקנים במים הכלכליים כמקובל במים הריבוניים, תוך הענקת סמכויות נרחבות למשרד להגנת הסביבה.
• להוסיף מפקחים מקצועיים למשרד להגנת הסביבה, כדי למנוע את המשך תופעת הרגולטור השבוי.
• לחייב את כל הפעילות על האסדה בהיטלי זיהום רטרואקטיבית מיום שהחלו לפעול בים התיכון.

 תשומת הלב הציבורית הרבה שהתעוררה סביב האסדה מול חוף דור היא הזדמנות להדק את הפיקוח על הים, לאשר את התלמ”ת ואת חוק אזורים ימיים המתוקן, להעניק למשרד להגנת הסביבה סמכויות פיקוח, להגביר את השקיפות ובעיקר לחדול מפיתוח מקורות אנרגיה מזהמים ולעבור לפיתוח אנרגיה נקייה.

---

                                              זו לא טעות, זו מדיניות

 ישראל מפקירה את הסביבה ובריאות הציבור לטובת אינטרסים כלכליים, פוליטיים ואחרים

המאבק שמובילה “צלול” אינו רק על מיקום האסדה ואינו רק על הסדרת הים. זהו מאבק כנגד ההפקרה הממשלתית את ביטחון ובריאות הציבור בשאלה הרחבה של הגנת הסביבה. עמותת צלול סבורה, כי הפקרת הים הינה רק חוליה נוספת בשרשרת של פעולות ממשלתיות, שנועדו להחליש את טובת הציבור מתוך העדפת שיקולים זרים.

שטחה של מדינת ישראל הוא 22,000 קמ”ר בסך הכל. במדינה כה קטנה, נגזר על כל תושביה לחיות בקרבת גורמי זיהום וקרינה שונים, מכאן שבפועל ניתן להדביק לכל מאבק סביבתי את כינוי הגנאי  NIMBY (לא בחצר האחורית שלי) כפי שמנסים לכנות מאבק זה. לאור מחויבותה של המדינה לביטחון הציבור ולבריאותו, על הממשלה חלה החובה לחזק ולהכפיל את מספר העובדים במשרד להגנת הסביבה, ולהפכו למשרד הגדול והחזק במדינה. רק כך יוכל המשרד לטפל בבעיות הבריאות הרבות הנגרמות מזיהום וקרינה ולחסוך עלויות כבדות למשק בעבור טיפול רפואי לעשרות אלפי תושבים, לצד עוגמת נפש וצער גדול בעקבות מחלות ומוות.

• שנה לאחר אסון זיהום רותם אמפרט את נחל אשלים – איש לא הועמד לדין פלילי. אפשר קצת להרחיב על הקשרים בן כי”ל לרט”ג והמשרד לההג”ס. שהם אולי הסיבה להקלה בדרישות למרות העדיות לפני והתוצאות הנוראות אחלר קריסת המאגר
• ארבע שנים לאחר אסון הזיהום של קצא”א בשמורת עברונה בערבה – איש לא הועמד לדין פלילי.
• שנה וחצי לאחר סגירת מיכל האמוניה בחיפה, הממשלה מבקשת ליבא אמוניה באמצעות אוניה שתעגון בקביעות בנמל חיפה ותזרים אמוניה למפעל באמצעות צינור. חלופה המסכנת את הציבור כמעט כמו המכל, אך זולה יותר לחיפה כימיקלים.
• ב-2018 הועלו שתי הצעות חוק ממשלתיות שאפשרו להקלברישוי עסקים על התעשיינים על חשבון בריאות הציבור. הצעת רישוי עסקים המקלה על עסקים קטנים ובינוניים, שלבסוף תוקנה כך שמפעלים ועסקים ומזהמים ומסוכנים הוצאו מאסדרה המקלה, בזכות שיתוף פעולה אינטנסיבי ויעיל בין ארגוני הסביבה ומספר חברי כנסת, בראשם ח”כ יעל כהן פארן וח”כ דב חנין (היו עוד), והצעת חוק לרישוי עסקים עוקף ראשי ערים שצפויה לדיון במושב הבא של הכנסת.
• מספר מקרי המוות בישראל מסרטן, ממחלות ריאה ועוד, הנגרמות מזיהומים וקרינה, נמצאים בעלייה מתמדת וצפוים להמשיך ולעלות. בזכות המאבק הציבורי סביב האסדות, מתנהל סוף-סוף ויכוח ציבוריפתוח בין אנשי מקצוע מהארץ ומהעולם והמשרד האנרגיה. טוב שנשמע ונקשי לעוד דעות ומידע מהעולם בנושא.
• משק המים, מי התהום, הנחלים, ים המלח והכנרת על סף נזק אל-חזור, והממשלה עושה מעט מדי ומאוחר מדי.
• כל 16 הנחלים הזורמים לים התיכון מזוהמים מביוב, חלקם כמו נחל שורק והירקון, באופן קבוע, ואחרים בתדירות גבוהה מדליפות ותקלות שאינן מטופלות ושאיש לא נענש בעטיין.
• תכניות בניה מקודמת בארץ ללא הקפדה על דרישות של בנייה ירוקה (התיעלות אנרגטית, חיסכון במים והפחתת פסולת), ללא הטמעת תכניות של מנהל תכנון לטיפול בנגר עירוני, ללא הקפדה על שמירת שטחים פתוחים ובנייה בת קיימא הגוררת שורה ארוכה של בעיות סביבה ובריאות, ועם זאת, והמשרד להגנת הסביבה לא פועל באופן מספק.
• תקציב קרן הניקיון לטיפול בפסולת הוא כמעט ארבעה מיליארד שקלים, אולם אף שקל אינו מיועד לקידום מחקר ופיתוח או לחיפוש חומרים חלופיים לפלסטיק. הסיבה לכך היא מצוקת כוח-אדם אשר אינו מסוגל להתמודד עם ריבוי המשימות הנדרשות כדי להתמודד עם ריבוי בעיות הזיהום, ניהול אשפה בכלל ופלסטיק בפרט.
• ממצגת של מנכ”ל משרד הגנת הסביבה, ישראל דנציגר, שהוצגה ביום הסביבה בכנסת, עולה, כי משרדי הממשלה יקבלו תוספת כוח-אדם משמעותי – 5,294.5 תקנים למשרד לבטחון פנים, 837.5 למשרד הבריאות, 583.5 למשרד המשפטים, 375.5 למשרד הרווחה, 230.5 למשרד האוצר, 32 למשרד התרבות, ורק 2.5 תקנים נוספים למשרד להגנת הסביבה. בתקופה הקרובה צפויה מצבת כוח האדם במשרד להגנת הסביבה אף להצטמצם. “צלול” דורשת הגדלה משמעותית של כוח האדם במשרד להגנת הסביבה.

עמותת צלול גאה בכך שנענתה לדרישה הציבורית להחמרת הפיקוח הממשלתי על נושא האסדה. “צלול” סבורה שכל ארגוני הסביבה, כולל היא, “נרדמו בשמירה” ונתקעו במשך שנים בניסיונות לקדם חקיקה, שספק אם תאושר. מעולם לא היה ציבור גדול כל-כך בישראל שהתעניין בהגנת הסביבה בכלל ובהגנת הסביבה הימית בפרט. עשרות אלפי פעילים סביבתיים פועלים ביחד למען הסביבה הימית, אנשים שמבינים ודורשים את הגנת הים והסביבה כבסיס לחיים נורמליים ובריאים לאורך מישור החוף. זו ההזדמנות של כולנו לחולל המהפכה המיוחלת בשמירה על הים.