זיהום אוויר ותחלואה: מפרץ חיפה ידוע זה עשרות שנים כאחד ממוקדי הזיהום והתחלואה הגדולים ביותר במדינה. מרוכזים בו עשרות מפעלי תעשייה פטרוכימית וכימית מהגדולים בארץ אשר מייצרים עומס פליטות מזהמים עצום, תשתיות ארציות רבות ליבוא, אחסון ויצוא חומרים מסוכנים ומספר נמלים וכל זאת בסמיכות מיידית לתושבים. בשילוב עם נתוני הטופוגרפיה והאקלים של המפרץ, המקשים על פיזור המזהמים, תושבי המפרץ סובלים מתמותה ותחלואה עודפת מעל הממוצע הארצי בסרטן, מחלות נשימה, מחלות לב וכלי דם, הקשורות בקשר ישיר לזיהום התעשייתי של האוויר, הים והיבשה. מתחם בז”ן, המככב שנה אחר שנה בראש רשימת המפעלים בעלי ההשפעה הסביבתית השלילית הגדולה ביותר ונוכחותו במפרץ הינה הבסיס לפעילות הפטרוכימית העניפה סביבו.
על אף הירידה המסויימת לכאורה בזיהום האוויר במפרץ, תושבי האיזור ממשיכים לסבול ממפגעי זיהום אוויר אקוטיים וריחות חריפים, המובילים לתחלואה ותחושות פיזיות קשות. לצד זה, מערך הניטור אינו מספק למניעת מפגעי ריח וזיהום במידה הראויה לאיכות חים נסבלת: אין ניטור רציף לכלל מקורות הפליטה, אין מספיק דיגומים, לא כל החומרים נבדקים וישנן תקלות רבות בניטור. הרגולטור האחראי, המשרד להגנת הסביבה, חלש ועני בתקציב, ואינו מצליח להבטיח את ההגנה הנדרשת על בריאות הציבור. במצב זה, המפעלים מתעלמים מתלונות התושבים וחורגים מההיתרים הניתנים להם: דוחים התקנת מתקני טיפול, דוחים תחזוקת מתקנים ועקב כך פועלים בשגרת תקלות ותחזוקת שבר.
התנהלות זו מסכנת את תושבי האזור ופוגעת בבריאותם. מנתוני משרד הבריאות, שכיחות סרטן חודרני במפרץ חיפה היא הגבוהה בישראל, נפת חיפה מתבלטת בכל סוגי הסרטן ובמשך כל פרקי הזמן שנסקרו[1]. היקף מקרי האסתמה בקרב ילדים הינו יותר מכפול מהממוצע הארצי[2] והיקף תחלואת כלי הדם והלב גדולה וקשורה בקשר סיבתי לחשיפה לזיהום האוויר במפרץ חיפה[3].
סיכון מריכוז חומרים מסוכנים: על-פי השלב הראשון והיחידי שנערך עד כה, במסגרת סקר הסיכונים המצרפי למפרץ חיפה שנדרש עבור המשרד להגנת הסביבה ב- 67 מפעלי תעשייה ומתקנים בהם נעשה שימוש בחומרים מסוכנים ונמצאו כ-800 סוגי חומרים מסוכנים שונים, כ-2.5 מליון טון בלמעלה מ-1,500 מקורות סיכון[4]. שלב זה בחן תקלות תפעוליות חמורות בלבד ולא סיכונים הנובעים מהפעילות השגרתית של המפעלים. השלב הבא של הדוח אמור היה לבחון באורח מצרפי תקריות הכרוכות בשינוע חומרים מסוכנים (בכבישי המפרץ ובצנרות על-קרקעיות ותת-קרקעיות), בתקריות כתוצאה מרעידת אדמה וכתוצאה מפגיעה חבלנית או מלחמתית. שלב זה נדחה כבר יותר מחמש שנים. האירוע שהתרחש לאחרונה בביירות, ממחיש את הסכנה שבריכוז חומ”ס עצום בסמוך לאוכלוסייה צפופה, בלב המטרופולין, בייחוד כשהוא מהווה מטרה ידועה לאויבינו והטכנולוגיה לפגיעה ישירה רק הולכת ומשתפרת.
התכנות כלכלית ותרומה למשק: דו”ח מקנזי עבור המועצה הלאומית לכלכלה בחן במבט רחב את הנתונים לגבי המפעלים, המגמות העולמיות במשק האנרגיה והתעשיה, והחלופות לפינוי המפעלים קבע שישנו יתרון כלכלי עצום לשימוש אחר לקרקע, גם עבור תושבי חיפה והצפון וגם עבור מדינתת ישראל. העלויות החיצוניות של הזיהום, והתחלואה באזור על חשבון בריאות וחיי התושבים סמוכים והוצאות המדינה לטיפול בהם עצומות. מצב זה גם מונע גם אפשרויות השקעה ופיתוח באזור, וכך נוצר הפסד נוסף, והתדרדרות כלכלית ותעסוקתית של מטרטפולין חיפה.
ההשקעות הציבוריות הנדרשות, אם חלילה יוחלט על המשך פעילות התעשיה הפטרוכימית הן עצומות גם כן: מתקנים חדשים בכל המפעלים הנ”ל, העתקת והרחבת חוות תש”ן לקרקעות הצפון, העתקת קו קצא”א מזרחה. ההשקעות שבז”ן ובמפעלים הפטרוכמיים הנלווים ידרשו להן כדי לעמוד בחוק וברגולציה אינן ריאליות לתעשייה שגוועת. לכן ישנה עדיפות ברורה לסגירתה של התעשייה הפטרוכימית המזהמת והכשרת השטחים שיפונו למגורים, למרכזי תעסוקה מודרניים ופארקים תוך טיפול בזיהומי הקרקע כבר כעת, בטרם ייזנח וישאר ככתם שחור בלב המטרופולין, כפי שקרה במקומות נוספים בארץ. תכנית כזו כבר מקודמת על ידי רשות מקרקעי ישראל ובפני הממשלה ניצבת חובה מוסרית לפעילות מיידית לאימוצה, ולסיום הסבל וההפקרות הנמשכים עשורים. תושבי מפרץ חיפה אינם מוכנים להיות עוד קורבנות לתעשיית העבר.
מדינת ישראל ניצבת היום בפני משבר בריאותי וכלכלי מהחמורים בתולדותיה ותידרש לפעולות נחושות ומושכלות לבלימתו, תוך הסתכלות רחבה ומחוייבות לעתיד. כחלק מאותה ראייה רחבה, נדרשת השקעה ברפואה מונעת, בין השאר על ידי הפחתת מפגעים סביבתיים, למיגור גורמי היווצרות תחלואות הרקע במדינה, בהן אלו העודפות בקרב אוכלוסיית מפרץ חיפה, אשר מעמיסות כבר בשגרה על מערכת הבריאות ובימי קורונה אף מובילות לתמותה. תכנית רמ”י, “מפרץ החדשנות”המכלכלת את עצמה, תשמש קרש קפיצה ליצאה מהמשבר במטרופולין חיפה גם בתקופה זו, וגם אל מול משבר האקלים.
ידוע לנו, כי בחברות התעשייה הפטרוכימית ההולכת ודועכת, יש תוכניות להמציא עצמם מחדש באמצעות מעבר לייצור דלקים פחמניים מגז טבעי. לדעתנו גם לאור תוכניות אלו אסור להשאיר תעשיה זו במפרץ חיפה, שכן, הדבר יצריך השקעת מילארדי שקלים וידרש סיבסוד מדינה[5] בהחלפת מתקנים או התאמתם לגז. בנוסף, הדבר יגרום להמשך ייצור ושינוע של חומרים חומרים רעילים, דליקים ונפיצים, וחומרים פולימריים לתעשיית הפלסטיק היוצרת זיהום נוסף בים וביבשה. כיוון זה ינציח את אותן בעיות הקיימות היום בטיפול מול התעשייה הפטרוכימית לרבות מפגעי זיהום אויר, קרקע, מים וים, מפגעי בטיחות ואירועי חומ”ס, אשר ימשיכו להתרחש במטרופולין חיפה שיגווע לאיטו.
מטרופולין חיפה המצוי מזה שנים בדעיכה דמוגרפית וכלכלית בשל זיהום מפרץ חיפה, לא יכול להתבסס עוד על תעשייה מזהמת. ישנו מחסור חריף בהיצע תעסוקתי ובייחוד כזה המותאם לצרכי המאה ה-21, כעת ניתנה למדינה ההזדמנות לשקמו, לחדש ולחזק אותו ואת הרצף האורבני בו בצורה מקיימת. הגיע הזמן לתכנית כוללת המיטיבה עם התושבים סביבה, המקדמת חלופות תעסוקה נקיות, חדשניות ומגוונות, פיתוח פארקים ירוקים רחבי ידיים לבילוי, פנאי ונופש, במרכזם נחל הקישון המשוקם, בדומה למטרופולינים אחרים בארץ. תוכנית זו תשרת מליון תושבי חיפה והצפון.
טיפול בקרקעות מזוהמות ובקישון: תוכנית השיקום חייבת להתיחס גם לזיהום הנותר בקרקעית נחל הקישון, בשל הזרמת שפכי התעשיה והשלכת בוצה לנחל במשך שנים רבות. עמותת צלול ערכה בדיקות עצמאיות על איכות הטיפול בבוצת קרקעית נחל הקישון, עם סיום העבודות הנ”ל 2016. ממצאי הבדיקה[6] העלו, שבס”ה רב קרקעית הנחל המזוהמת בבוצת שפכי המפעלים הוצאה וטופלה לערכי היעד או קרוב אליהם, אך נותרו מקטעים בנחל שהבוצה המזוהמת לא נחפרה ולא טופלה, ומהלך הטיפול לא הקפידו על כל הוראות הטיפול כפי שנדרש בתוכנית.
אנו מבקשים שתוכניות טיפול בקרקעות המזוהמות תהיה שקיפות מלאה, שיתוף ציבור, ועמידה בתקנים וערכי היעד המקובלים באיחוד הארופאי לשימושי הקרקע, שיבחרו באזורים שישוקמו. היום איכות המים בקישון השתפרה מאוד, אבל עדיין יש עבודה בשיקום נופי ואקולוגי, ובשיפור איכות המים בו. בין השאר, מניעת גלישות והזרמות קולחים או עודפי שפכים בקישון. לקישון תפקיד חשוב בשיקום האזור כעורק המרכזי לפארק מטרופוליני לפעילות נופש, שיט וספורט על גדותיו ובמימו, ולכן שיקום הקישון וגדותיו חיב לקבל התיחסות ממוקדת ותומכת בתוכנית ובתקציב.
לסיכום אנו מברכים על הקמת ועדת המנכ”לים, ומחכים בקוצר רוח להחלטה על אימוץ חזון חדש למפרץ חיפה המתבסס סגירת התעשיה הפטרוכימית המזהמת בלב המטרופולין, והפיכתו ללב פועם של ירוק וכחול. מרכזי תעשיה של חדשנות של ביו-טק, גרינטק ובלוטק (כלכלה הקשורה למשאבי הים) – פרנסה שתוביל את המשק הישראלי ותהיה מנוע הצמיחה של הצפון.
[1] משרד הבריאות, “עדכון היארעות סרטן בישראל לפי נפות“, אוקטובר 2018,
[2] משרד הבריאות, “הבדלים אזוריים בשיעורי אשפוזים עקב אסטמה בילדים ומגמות בין השנים 1996 -2015“, 2018.
[3] משרד הבריאות, “נייר עמדה משרד הבריאות בנושא תחלואה במפרץ חיפה, דצמבר 2015.
[4]המשרד להגנת הסביבה, מצגת סקר סיכוני חומרים מסוכנים מצרפי מפרץ חיפה להערות הציבור, 2019. https://www.gov.il/BlobFolder/publicsharing/risk_survey_haifa_bay_pc/he/public_comments_2019_risk_survey%20_haifa_bay_romy_ed.pptx
[5] קבוצת פארטו, מחקר בנושא שימושי גז טבעיבתעשיה בישראל, נובמבר 2013 עבור מנהל סבביה ופיתוח בר קיימא במשרד הכלכלה.
[6] עמותת צלול, סיכום הממצאים של ניטור ודיגום הטיפול בבוצת קרקעית נחל הקישון, ספטמבר 2016.