עמותת “צלול” מודעת לחשיבות הרבה של נושאים המקודמים בהצעה, לרבות הקמת מיזמי תשתיות לאומית: תחבורה ציבורית, טיפול בפסולת ואנרגיה מתחדשת, שקידומן יכול לתרום לצמצום ההשפעות השליליות של הגידול המתמיד בנסועה ברכב פרטי הגורם לפליטות מזהמים וגזי חממה ולתפיסת שטחים פתוחים לצורך כבישים וחניות, ולצמצום תפיסת
שטחים פתוחים לצורך מטמנות. עם זאת, קידומם, וקידום התשתיות בפרט, לא יכול להיעשות תוך מתן עדיפות מכרעת לשיקולים צרים של עלות הפרויקט וזירוז הליכי התכנון, בלי התחשבות בהשפעתם על בריאות הציבור ועל עוצמת הפגיעה בסביבה. ההשלכות הצפויות בעקבות משבר האקלים והמשבר האקולוגי מחייבות הימנעות מפגיעה נוספת באדם ובסביבה והשמת דגש על חיזוק הטבע והחוסן הלאומי.
לדוגמה, אין מחלוקת כי פרויקט תשתיות לאומי כמו הקמת חוות דלקים חדשות שיזרזו את סגירת בית הזיקוק והמיכלים הישנים והמזהמים במרכז מטרופולין חיפה והקריות, הוא כורח שיש לקדמו ללא כל דיחוי מיותר, אך ההצעות הנוכחיות צפויות להחליף את המפגע ה סביבתי הגדול הזה בשורה של מפגעים בטיחותיים וסביבתיים, כתוצאה מצמצום סמכויות המשרד להגנת הסביבה ושלילה מוגזמת של יכולת הרשויות המקומיות למנוע מפגעים בשטחם, שמעקרת את יכולתן להגן על תושביהן. נראה שהצעת חוק התשתיות הלאומיות לא נתנה לשיקולים של צמצום הפגיעה בסביבה והצורך להגן על בריאות הציבור משקל מספיק והתוצאה עלולה להיות בכיה לדורות.
האצת פרויקטי תשתיות לאומיים וטיפול בשוק הדיור קידום תשתיות לאומיות
חייבים לשמור על הולחו"ף
המצב כיום: כל התוכניות והיתרי הבנייה בסביבה החופית נדרשים לאישור הוועדה לשמירת הסביבה החופית (ולחו”ף), שתפקידה להבטיח שהפגיעה בסביבה החופית הרגישה תהיה מינימלית, וזאת על בסיס הידע מקצועי שלא קיים במוסדות התכנון האחרים.
ההצעה: פוטרת תוכניות תשתית לאומית מדיון בולחו”ף בטענה שמדובר בכפל הליכים תכנוניים.
התוצאה: מתן פטור מפיקוח של הולחו”ף דווקא לתוכניות שבהן הבקרה הנוספת דרושה במיוחד, וזאת לאור ההשלכות הסביבתיות המשמעותיות שצפויות להיות ממתקני תשתית. משמעות הביטול היא פגיעה חמורה בחופים, בחוק החופים ובעצם מהות קיום הולחו”ף.
דרישת צלול: למחוק את הסעיף ולאפשר לולחו”ף להמשיך לשמור על החופים.
זיהום נחלים - אין דרישה לתשלום היטל - פגיעה בנחלים והנצחת הזיהום
המצב כיום: מי שמזרים שפכים לנחל, צריך לקבל צו הרשאה מהוועדה המייעצת למנהל רשות המים למתן צוי הרשאה להזרמה לנחל, וכן היתר הזרמה מהוועדה למתן היתרים הפועלת מכוח החוק למניעת זיהום ים ממקורות יבשתיים. בניגוד למי שמקבל היתר הזרמה, המזרימים לנחל אינם נדרשים לשלם היטל שמבטא את הזיהום שהם גורמים לסביבה.
ההצעה: כדי למנוע את כפל ההליכים מוצע לבצע הפרדה – מי שמזרים לשפך הנחל יבקש היתר מהוועדה למתן צווי הרשאה, ומי שמזרים במעלה יקבל צו הרשאה מהוועדה למתן צווי הרשאה.
ההחלטה אינה דורשת תשלום היטל הזרמה המקובל.
דרישת “צלול”: לשנות את חוק המים כך שהוועדה למתן צווי הרשאה תהיה ועדה סטוטורית, בדומה לוועדה למתן היתרי הזרמה לים, ושתטיל היטל הזרמה גם על מי שמזרים לנחל בהתאם לעיקרון המזהם משלם. כספי ההיטל ישמשו את רשות הנחל הרלוונטית לצורך שיקום הנחל.
החלפת נציגי המשרד להגנת הסביבה בוועדות התכנון ביועצים חיצוניים – הפרטה והחלשת המשרד להגנת הסביבה וחשש לניגוד עניינים
המצב כיום: נציגי המשרד להגנת הסביבה משמשים כיועצים מקצועיים בוועדות התכנון: המועצה הארצית והוועדות המחוזיות. ליועצים ראייה רחבה, הבנה עמוקה וניסיון של כלל היבטי הסביבה וצרכיה.
ההצעה: בנימוק של אי עמידה בלוחות זמנים, ממליצה הצעת החוק להפריט את הייעוץ ולהחליף יועצי המשרד להגנת הסביבה ביועצים חיצוניים, פרטיים, שאינם עובדי מדינה, במתכונת דומה לזו הקיימת כבר כיום בוועדה לתשתיות לאומיות. בנוסף, תיקון סעיף 6ה’, מבקש לבטל את המגבלה הקיימת היום ביחס לבחירת יועצים סביבתיים לוועדה לתשתיות לאומיות (ות”ל) (שם היעוץ הסביבתי כבר הופרט בעבר) כך שבחירת היועץ הסביבתי לא תהיה חייבת לבוא מתוך רשימה שקיבלה את הסכמת השרה להגנת הסביבה (הרשימה נקבעת על ידי שר הפנים).
התוצאה: הפרטה של הייעוץ הסביבתי ויצירת מצב של ניגוד עניינים, שכן היועצים החיצוניים חשופים ללחצים של לקוחות אינטרסנטיים קיימים ועתידיים וקיים חשש ליעוץ מוטה כך שיינתן משקל יתר לשיקולי פיתוח על חשבון האינטרס הציבורי, הגברת הלחץ לקיצור לוחות הזמנים לקידום תוכניות וויתור על בחינה לעומק של השלכות סביבתיות. קיימות דוגמאות רבות לתוכניות שהובילו לנזקים סביבתיים חמורים כתוצאה ממשקל חסר לשיקולים סביבתיים. כך לדוגמה, הות”ל (שיש בה יועץ סביבה חיצוני) אישרה למפעלי ים המלח לבנות תעלת הזנה ללא יריעות איטום. רק לאחר הפגיעה בצמחייה הוחלט לאשר בדיעבד את הפתרון שהות”ל דחתה.
דרישת “צלול”: למחוק את הסעיף, ובמקום לפגוע ביעוץ האובייקטיבי של המשרד להגנת הסביבה לשפר אותו באמצעות הגדלת מספר היועצים הסביבתיים, כך שאפשר יהיה לענות לצרכי ועדות התכנון בלוחות זמנים קצרים יותר, ולהחזיר את יועצי המשרד גם לות”ל ולותמ”ל.
ועדה תשלול את סמכות הרשויות להחליט על רישיון עסק – פגיעה ברשויות ובציבור
המצב הקיים: הרשות המקומית, בה בחרו תושבים כדי להגן עליהם ממפגעים, היא שמוסמכת להחליט למי להעניק רישיון עסק, למי לא ובאלו תנאים.
ההצעה: להקים ועדת השגות – שבה ישבו תשעה נציגי ממשלה, ללא אף נציג של הרשות המקומית – שלבקשת חברת התשתיות יכולה לדרוס את החלטת הרשות המקומית לא לתת לה רישיון עסק או לשנות את תנאי הרישיון שהרשות קבעה. הוועדה תהיה רשאית להורות לרשות לתת את הרישיון, גם אם היא מתנגדת לו בגלל מסוכנות הפרויקט, ולהורות לה לכפות את תנאיו.
התוצאה: פגיעה קשה בריבונות ובשיקול הדעת של הרשות המקומית להחליט למי להעניק רישיון עסק ובאילו תנאים, תוך פגיעה קשה בציבור.
דרישת “צלול”: לבטל את הסעיף ולהשאיר בידי הרשות המקומית את יכולת ההחלטה האם להעניק רשיון עסק או לסרב לו.
רעש ללא הגבלה ביום ובלילה – פגיעה בציבור ובבריאותו
המצב כיום: קיים איסור להרעיש במהלך עבודות תשתית בשעות הלילה. עבודות מסוג זה מותרות רק במקרי חירום למניעת סכנה או הפרעה בלתי סבירה לביטחון הציבור וגם אז נדרש היתר מהמשטרה ומהרשות המקומית. אם צריך – נדרש גם להציע לתושבים דיור חלופי.
ההצעה: לאפשר במסגרת פרויקטים שמוגדרים כמיזמי תשתית חיוניים מועדפים, לבצע עבודות גם בשעות הלילה, בלי מגבלה על משך הרעש וסוגי העבודות ובלי בקרה שבוחנת אם יש הצדקה מיוחדת לעבודת לילה. בנוסף מוצע להגדיל גם את עוצמת הרעש המותרת במסגרת העבודות במשך היום. ההצעה מתעלמת ממפגע רעש שכיום אין לו פתרון חוקי – רעש הנובע מכריית מנהרות, שאי אפשר לברוח ממנו באמצעות סגירת חלונות.
התוצאה: חשיפה למטרדי רעש, שלא יאפשרו שינה תקינה בלילה, יפגעו בבריאות, ביכולת הריכוז ועלולים להעלות את שיעורי התמותה. הסיכון הגבוה ביותר הוא לקשישים, תינוקות ועובדים מהבית שעלולים להיחשף לרעש בכל שעות היממה.
דרישת “צלול”: ביטול הסעיף והשארת המצב הקיים. לחילופין מוצע לאפשר חריגות מסוימות ממפלסי הרעש בשעות היום בלבד, תוך הגבלת משך העבודות לתשע שעות ביממה והבטחת שנתם של האנשים בלילה, וכן חיוב הכנת נספח אקוסטי לתוכנית, שיחייב אמצעי הגנה סבירים כמו גדר אקוסטית זמנית, שימוש בציוד שקט וכו’.
נדרשת גם תוספת התייחסות למטרדי רעש שגורמות עבודות לכריית מנהרות, שמחייבות עבודה רציפה וגורמות למטרדים קשים מהרעש החודר לבניין דרך הקרקע והמבנה ((ground born noise שאי אפשר להתגונן מפניו באמצעות סגירת חלונות או מעבר לחדר פנימי יותר.
צווי הפסקה מנהליים רק בהסכמת שני משרדים ממשלתיים – פגיעה ברשויות המקומיות ובציבור
המצב כיום: חוק התכנון והבנייה מאפשר ליושב ראש ועדה מקומית או למהנדס ועדה להוציא צו הפסקה מינהלי בעקבות הפרות חוק שונות הנוגעות למפגעי רעש, ריח ועוד.
ההצעה: במסגרת פרויקטים שמוגדרים כמיזמי תשתית חיוניים מועדפים, הצו יינתן רק בהסכמת מנהל היחידה הארצית לאכיפה במשרד להגנת הסביבה ומנהל האגף האחראי על המיזם במשרד הרלוונטי.
התוצאה: שחרור הרסן והפרת שורה של חוקים – חוק התכנון והבניה, החוק למניעת מפגעים, חוק שמירת הניקיון וחוק רישוי עסקים. לאור רמת האכיפה הנמוכה בישראל גם כיום – הצעת מעודדת ומתמרצת זלזול בשלטון החוק. הרעיון שצריך לצמצם את האכיפה, המצומצמת ממילא, כיוון שאי אפשר לבצע פרויקטים תוך הקפדה על הוראות החוק, הוא פגיעה קשה בעקרון שילטון החוק ומתן הכשר לאכיפה בררנית ומפלה.
דרישת “צלול“: למחוק את הסעיף.
פגיעה בעצים וביערות – פגיעה בטבע, בנוף, בבריאות ובמגוון הביולוגי
המצב כיום: ההגנה העיקרית שיש כיום לעצים וליערות נובעת מהצורך באישור פקיד היערות לכריתתם, לאחר שהפעיל שיקול דעת.
ההצעה: במסגרת פרויקטים שמוגדרים כמיזמי תשתית חיוניים מועדפים, השיקולים שיהיה על פקיד היערות לשקול לפני מתן רישיון כריתה יהיו בראש ובראשונה שיקולים כלכליים ואת הנזק שיגרם לפרויקט מאי כריתת העצים, לא רק שערך העצים נדחק לשוליים, אלא שההצעה מבהירה שפקיד היערות כלל לא יידרש להשתכנע שהפרויקט מצדיק את כריתת העצים. אם הוא ישקול לסרב לתת רישיון כריתה – הוא יהיה חייב לקבל את הסכמת רשות הרישוי של הוועדה לתשתיות לאומיות לסירוב.
התוצאה: פקיד היערות הופך לחותמת גומי ששיקול הדעת שלו אינו נחשב.
דרישת “צלול”: לבטל את הסעיף, להשאיר את סמכויות פקיד היערות על כנן ולשקול שיקולים סביבתיים ואקולוגיים לפני קבלת החלטה לתת רישיון כריתה.
ביטול הדיון בממשלה בתוכניות תשתית – פגיעה בסביבה ובציבור
המצב כיום: תוכניות תשתית גדולות מובאות לאישור ממשלה. פטור מדיון אפשרי רק לתוכנית העומדות במספר תנאים: היא אינה סותרת תוכנית מתאר ארצית מאושרת אחרת, וכוללת הוראות לביצוע בתוכנית ארצית מאושרת קודמת. גם אז כדי לדון בה צריך בקשה של שר אחד בלבד.
ההצעה: כדי לזרז את אישור התוכנית – לממשלה לא יהיה צורך לדון בתוכנית, אלא אם שלושה חברי ממשלה, או חבר ממשלה אחד בהסכמת ראש הממשלה יבקשו לדון בה. תוכנית תשתית לאומית של מיזם תשתית חיוני מועדף, לא תובא כלל לדיון בממשלה.
התוצאה: חשש לאישור גורף של תוכניות פוגעניות וקושי רב של שרים לבקש דיון בתוכניות.
דרישת “צלול”: לבטל את הסעיף ולקבוע שכל תוכנית של תשתית גדולה תידון בממשלה.
שלילת זכות להגיש ערר על החלטת ועדת תכנון - פגיעה באינטרס התושבים
המצב כיום: סעיף 110 לחוק התכנון והבנייה מקנה לשלושה חברי ועדה מחוזית, לרשות המקומית וועדה מקומית להגיש ערר בזכות על החלטת הוועדה לאשר או לדחות תוכנית.
ההצעה: כל ערר, של כל גורם, אינו בזכות, אלא רק ברשות יו”ר הועדה. רק במקרה שהוועדה המקומית או הרשות המקומית יגישו את התוכנית – הן יוכלו להגיש ערר בזכות.
התוצאה: פגיעה נוספת ביכולת של רשות או של ועדה מקומית לשמור על האינטרס של התושבים. פגיעה זו בעייתית עוד יותר לאור הכוונה לשלול מרשויות מקומית וועדות מקומיות את הסמכות לרישוי עסקים במיזמי תשתית לאומית (ראו כאן).
דרישת “צלול”: למחוק את הסעיף.
תכנון ורישוי – פגיעה בזכות ההתנגדות של הציבור
המצב כיום: תשריט לפי נוהל מבנה אחיד לתוכניות (מבא”ת) הוא אחד ממסמכי החובה בתוכנית שמטרתו הבנת המיקום הגיאוגרפי של הפרויקט המתוכנן.
ההצעה: ביטול החובה לצרף לתוכנית ארצית תשריט של השטח שעליו חלה תת”ל מפורטת.
התוצאה: פגיעה בזכות הציבור להגיש השגות לתוכנית (מכוח סעיף 76ג(8) לחוק התכנון והבניה), בשל העמימות לגבי מיקום הפרוייקט ובהיעדר מידע ברור לגבי הקו הכחול של התוכנית המסומן בתשריט.
דרישת “צלול”: למחוק את הסעיף.
פטור מתוכנית מפורטת למתקני תשתית בעלי השפעה סביבתית ניכרת – פגיעה בסביבה ובציבור
המצב כיום: סעיף 145(ז) אוסר מתן היתרי בנייה בתוכניות שאין בהן מידע בסיסי על פי המקובל בתוכנית מפורטת. סעיף 145(ח) מחריג מכלל זה עבודות או מתקנים שהשפעתם הסביבתית קטנה ומתקנים אגרו-וולטאיים ומתקני אגירת אנרגיה, אך עושה זאת בזהירות ובמסגרת הגבלות.
ההצעה: מרחיבה את החריגים שיבנו ללא תוכנית מפורטת וללא עריכת תסקיר השפעה על הסביבה, מכשירה בניית מתקני ביוב וקווי מתח עליון (קווי 161) ללא תוכנית מפורטת ומסתפקת בסימון התוכניות בתוכנית ארצית או מכוח תוכנית לא מפורטת, ללא פרסום או שמיעת התנגדויות.
התוצאה: הקמת פרויקטים, ביניהם קווי מתח גבוה בסמוך לבתי תושבים, ללא תוכנית מפורטת, מכוח תוכנית שהופקדה להתנגדויות אך לא אושרה, ללא מסמך סביבתי וללא פרסום להתנגדויות, תוך חשיפת התושבים למחלות ותוך יצירת פגיעה נופית קשה (רק לאחר לחץ ציבורי, הוחלט להטמין את הקוים במכתש רמון).
דרישת “צלול”: למחוק את הסעיף.
מעקף להוראות סטיה ניכרת מתוכנית – פגיעה בזכות ההתנגדות לתוכנית
המצב כיום: סעיף 151 לחוק התכנון והבנייה, אוסר על סטייה ניכרת שלא בדרך של שינוי תוכנית, ומאפשר להגדיל את שטחי הבניה בתוכנית בשליש בהליך מקוצר של הקלה.
ההצעה: מאפשרת לבצע שינויים תכנוניים מרחיקי לכת באמצעות הליך של הקלה, תוך שיתוף ציבור מצומצם בלבד לעומת שיתוף הציבור הנדרש בהליך של שינוי תוכנית.
התוצאה: פגיעה קשה בציבור ביכולתו להנגד לתוכניות, באיכות חייו ובבריאותו.
דרישת “צלול”: למחוק את הסעיף
שינויים והקלות בתכניות מתאר או מתקנים קיימים – פגיעה בזכות הציבור
המצב כיום: שינוי תוכניות, גם בות”ל, מחייב דיון מחודש בתוכנית.
ההצעה: יצירת הליך מקוצר לשינוי תוכניות תשתית לאומית, ללא שיתוף ציבור תוך פגיעה במאפיינים הדמוקרטיים של ההליך התכנוני. ההליך יכול לכלול – הגדלת שטח תוכנית, הסטת תוואי רכבת ועוד. במידה ושינוי התכנית עשוי לפגוע באדם שהיה רשאי להגיש התנגדות, תשמע התנגדותו לשינוי.
התוצאה: פגיעה קשה בסביבה, בזכות הקניין ובזכות הציבור, במיוחד לאור העובדה שהסעיף מאפשר לחולל שינויים מהותיים בתוכניות ללא דיון ולא שיתוף ציבור.
דרישת “צלול”: למחוק את הסעיף לאור חוסר הסבירות של ביצוע שינוי מסוג זה ללא הליך תכנוני מלא, כמחויב בחוק לגבי שינוי תוכנית.
טיפול בפסולת - קידום מתקני השבה תוך פגיעה בבריאות הציבור
ההצעה: מטילה על החשב הכללי (חשכ”ל) ועל המשרד להגנת הסביבה לבחון הקמה של מתקני פסולת נוספים, כשהדגש הוא על שריפת פסולת לאנרגיה. לשם כך אף מוצע לבחון תיקון של פרק הפסולת בתמ”א 1, כך שתוסר המגבלה שלא מאפשרת הקמת מתקן לשריפת פסולת מכוח תוכנית מפורטת ביעוד תעשייה או מתקנים הנדסיים (להבדיל מתחנת מעבר ואתר השבה). בשנים האחרונות, גישת האיחוד האירופאי בנוגע לעידוד מתקני שריפת פסולת לאנרגיה משתנה בעקבות הסטת פסולות רבות למשרפות תחת הפנייתם למחזור. כבר בשנת 2017 האיחוד האירופי פרסם מסמך העוסק בקשר שבין מתקני השבת אנרגיה וכלכלה מעגלית בו הוא קורא למדינות החברות לשמר את עקרון הפחתת ומניעת ייצור הפסולות וכן את עקרון מחזור הפסולות בנוסף, האיחוד קרא שלא להכיר יותר במתקני השבת אנרגיה לצורך מתן סובסידיות של אנרגיות מתחדשות.
המצלת “צלול”: ללמוד מהניסיון האירופי ולהוסיף סעיף הנותן עדיפות להגדלת היקף חילוץ חומרי גלם למחזור מהפסולת, באמצעות תשתיות ורגולציה מקלה להפרדה במקור, ומתקני קצה למחזור תקצוב הסברה וחינוך להפרדה במקור, והתניה של קידום מתקני שריפת פסולת בקצב ההקמה של מפעלי מחזור פסולת.
הגברת התחרותיות בתחום הטיפול בפסולת
המצב כיום: מאז כניסת חוק האריזות לתוקף, המשרד להגנת הסביבה הכיר בגוף אחד בלבד, שגובה עליות טיפול גבוהות שמרתיעות יצרנים רבים מלהתקשר איתו. סעיף 7 מציע לקדם פתרון להגברת תחרות באמצעות צוות שיגבש המלצות בתוך 120 יום. נושא ההכרה בגוף נוסף מכוח החוק נגרר במשך שנים. הממונה על ההגבלים העסקיים קבעה כבר ב- 8.3.18 במסגרת החלטתה להאריך בשש שנים את הפטור מאישור הסדר כובל לת.מ.י.ר – הגוף המוכר היחיד, כי קיים חשש שהמשך פעילותה כגוף מוכר יחיד ימנע או יקשה משמעותית על כניסה של גופים מוכרים נוספים בשוק וכי היא סבורה שיש לעודד תחרות בין גופי יישום שונים וכי לא נדרשת לשם ההכרה בגופים נוספים התערבות רגולטורית.
המלצת “צלול”: לתת הכרה מידית לגופים העומדים בדרישות החוק, תוך הסדרה של היחסים בין הגופים בשלב זה במסגרת תנאי ההכרה, לצמצם את זמן עבודת הצוות שיוקם מכוחו ל- 60 יום לכל היותר ולהורות לצוות לשים דגש על פתרונות שאינם דורשים שינויי חקיקה, לכל הפחות כפתרונות ביניים.
תחנות הכוח – רשיון לזיהום ופגיעה בבריאות הציבור
המצב כיום: חוק אוויר נקי מאפשר לממונה מטעם חוק אוויר נקי במשרד להגנת הסביבה לקבוע מגבלות לחריגה מותרת מהיתר פליטה של תחנות הכוח.
ההצעה: מאפשרת חריגה של תחנות כוח ממגבלות הזיהום הקבועות בהיתר הפליטה שלהן בעת חירום, תוך הפקעת סמכות המשרד להגנת הסביבה לבצע נגדן אכיפה ומזעור המשקל הניתן להגנה על בריאות הסביבה הציבור.
התוצאה: אישור לזיהום אוויר ברמה שתגרום בסבירות גבוהה לפגיעה בבריאות הציבור ולמותם של אלפים. הצעת החוק, כמו הצעות חוק נוספות בחוק ההסדרים, מחלישה את מעמד המשרד להגנת הסביבה. ההכשרה מראש של ההיתר לחרוג מתנאי היתרי הפליטה גם נותנת לתחנות הכוח לדחות ככל האפשר את ההשקעה בצמצום פליטות לאוויר.
דרישת “צלול”: לבטל את הסעיף ולאסור על מפעילי תחנות כוח לזהם מעבר למגבלות הקבועות בהיתר הפליטה.
הבטחת אספקת צרכי החשמל של המשק הישראלי - פגיעה במגוון הביולוגי
ההצעה: הסרה גורפת של מגבלות על הקצאת שטחים פתוחים לצורך הקמת שדות פוטו-וולטאים תוך איום להרוס את המערכות האקולוגיות המתקיימות בהם. לפריסת מתקנים פוטו-וולטאיים בשטחים פתוחים יכולות אמנם להיות עלויות נמוכות יותר מאשר הקמת מתקנים על גגות – אך כנגד זה עומדת עלויות החיצוניות גבוהות ביותר כתוצאה מהרס השטחים הפתוחים ואבדן השירותים שהם מספקים.
דרישת “צלול”: למחוק את סעיף 6 הכופה על מערכת התכנון יעדי תכנון שנתיים של מתקנים סולריים על הקרקע; למחוק את סעיף 7(א) המחריג תוכניות ביזמת הממשלה מהמכסה שנקבעה על ידי המועצה הארצית; למחוק את סעיף 7(ב) המבטל את המכסה ולחילופין לקבוע ביצוע בחינה של הצורך לעדכונה; להמנע מקביעת יעדי עסקאות לקרקעות לאנרגיה סולרית ולשיווק קרקע בלתי מתוכננת לאנרגיה מתחדשת כאמור בסעיף 8.
קביעת תוכנית להקמת תחנות כח בהתאם לצרכי המשק לטווח הארוך ויצירת תנאי שוק לעידוד יצור
ההצעה: קידום תכנון של תחנות כוח נוספות המופעלות בגזים מחצבים, כדי לספק עתודות תכנון ולהבטיח יתירות תכנונית.
דרישת “צלול”: העברת התחנות הפחמיות הפועלות כיום לשימוש בגז, קידום מתקני אגירת אנרגיה שמופקת מאנרגיה מתחדשת, אם יש הכרח – הגדלת תחנות כוח גזיות קיימות, הימנעות מוחלטת מהקמת תחנות כוח גזיות חדשות, שיפגעו בצורך להפחית פליטות גזי חממה ובצורך להימנע מפגיעה בשטחים פתוחים נוספים. לקדם מתקני הפקה עירוניים מאנרגיות מתחדשות (שמש, רוח, גלים ופסולת) ומתקני אגירת חשמל בערים. בשילוב עם התיעלות אנרגטית וניהול ביקושים, אפשר ורצוי לוותר על הקמת מתקני גז חדשים, בוודאי מתקני מקרו-גנרציה הדורשים תשתיות יקרות של רשת מסועפת של הולכת גז והגדלת סיכוני דליפות ובטיחות בסמוך לריכוזי אוכלסיה.
