כמעט בכל חג הסוכות ובעיצומה של עונת הרחצה, ביום בו חופי הים היו מלאים בנופשים, יורד היורה על תל-אביב. בתוך דקות התמלאו חופי הרחצה במי נגר מזוהמים, שזרמו דרך הנקזים העירוניים, בהם פרפרו חולדות המומות, שנשטפו עם הזרם העכור. מחזה מבעית ומעורר חלחלה, שזעזע רבים.
למרבה הצער, אין מדובר בתופעה יוצאת דופן. בכל חורף מסולקים לחופי הרחצה ולים, באמצעות כ-160 נקזים (הערכת אגף ים וחופים של המשרד להגנת הסביבה) הבנויים לאורך חופי הארץ, כ-40 מיליון מ”ק מי נגר עירוני, שמקורם במי גשם, שבשל איטום הקרקע, כתוצאה מהבניה הצפופה וסלילת כבישים ומדרכות, אינם מחלחלים לקרקע, אינם מעשירים את מי התהום ואובדים למשק המים. מי נגר אלה מכילים זיהום רב הכולל דלקים ושמנים, אשפה, ביוב, הפרשות בעלי-חיים, חיידקים (תוצאת חיבורים לא חוקיים בין מערכות הביוב למערכות הניקוז) ושפכים המוזרמים מהמכונים לטיהור שפכים ומוגלשים לנחלים ולים. הנגר המזוהם פוגע בנחלים ובסביבה הימית ופוגע בהנאת הציבור ובבריאותו.
בנוסף לנזק הסביבתי ולזיהום הרב, לאובדן הנגר משמעות כלכלית כבדה. הזרמת הנגר לים גורמת לאיבוד מים, שחלקם לפחות, להערכת השירות ההידרולוגי, היו יכולים להעשיר את מי התהום ולשפר את איכותם. נזק כלכלי נוסף נובע מהצפת בתי-מגורים, בתי-עסק ומכוניות ומנזקים הנגרמים לתשתיות העירוניות. תיקון הנזקים ופיצוי הניזוקים מחייב את הרשויות המקומיות לרכוש פוליסות ביטוח יקרות, שעלותן מוטלת בסופו של דבר על הציבור הרחב.
המודעות לעלייה בכמות הנגר ולנזקים הפוטנציאלים גוברת בשנים האחרונות במדינות רבות בעולם. ממשלות, עיריות, מכוני מחקר ומתכננים, באירופה, בארה”ב ובאוסטרליה, עושים מאמצים ניכרים לצמצם את כמות הנגר העירוני באמצעות חקיקה ואכיפה, באמצעות עידוד אמצעים המגבירים את חלחול הנגר לקרקע, אגירת הנגר ועוד. כל-זאת בהתאם לנוף, לאקלים ולאופי המקום. המכנה המשותף בין כל השיטות הוא לא רק חיסכון במים, שימוש חוזר וערכים הנופיים, אלא גם רווח כלכלי, שכן מחקרים מוכיחים, שעלות יישום השיטות סביבתיות לטיפול בנגר נמוכה בכ-25% בהשוואה לשיטות הקונבנציונליות. זאת מבלי לקחת בחשבון את שאר התועלות למשק המים ולמניעת הצפות.
גם בארץ פורסמו עבודות אקדמיות, משפטיות, כלכליות ואדריכליות, שהציעו שיטות שונות לטיפול בנגר. משרדי הממשלה בהם משרד השיכון, משרד הפנים, רשות המים והמשרד להגנת הסביבה, פרסמו תכניות והנחיות לצמצום הנגר. עריות תכננו, ולעיתים אף יישמו פרויקטים, שרובם נותרו בשלב הפיילוט. למרבה הצער, מדובר במספר פרויקטים קטן וזניח לעומת הצורך ההולך וגובר.
לעבודה: ניהול מיטבי של הנגר העירוני ומניעת נזקיו לנחלים ולים.
לכתבה בעיתון “גלובס”: סביוני השלולית.
המלצות “צלול” לטיפול בנגר העירוני
אחריות – השאלה המרכזית, שטרם נמצא לה מענה, היא מי אמור לטפל בנגר העירוני. כיום אחראים על נושא הנגר כ-20 גופים משרדים ממשלתיים ורשויות, ללא תיאום וללא יד מכוונת – בתחום האחריות הישירה ובתחום הרגולציה.
עמדת “צלול”: על הממשלה להחליט מי הרגולטור לנושא הנגר ומי הגורם המטפל ולתת בידיו כלים לעשות זאת
הבעלות על הנגר – אחת הבעיות המרכזיות היא שאלת הבעלות על מי הנגר המוחדרים לקרקע. בעוד שבמדינות רבות בעולם, הבעלות על המים היא של העיר או של המחוז, בארץ משאבי המים הם בבעלות כלל הציבור ובאחריות רשות המים. מכאן, שאם רשות מקומית משקיעה כסף במתקנים לטיפול באיכות הנגר ולהחדרתו לתת הקרקע, מי שנהנה בסופו של דבר מתוספת המים הם כלל הציבור ולא הרשות שהשקיעה בהחדרתם. לא רק זאת, גם עירייה שלה מקורות מים עצמיים ויש לה אינטרס לאגום אותם ולהחדירם לקרקע, עלולה להיתקל בדילמה האם להקצות שטחים ותקציבים להחדרה, או אולי להשתמש בשטח ובכסף למטרות אחרות, שלציבור יש עניין בהן. מנגד, גם לרשות אמור להיות אינטרס לטפל בנגר בצורה מיטבית כדי למנוע הצפות וכדי למנוע את זיהום החופים והים (במקרה של רשות חופית), מכאן, שללא הסדרת הסיוע והאחריות, ספק אם ניתן יהיה להגיע לפתרון.
המלצת צלול: על משרדי הממשלה לעודד את הרשויות המקומיות, את תאגידי המים ואת חברת נתיבי ישראל, להקים פרויקטים להחדרת נגר, באמצעות תמיכה כלכלית משמעותית בשלב ההקמה ובשלב השימוש:
א. שלב ההקמה: התמיכה תהיה על-פי פרמטרים המבטאים– החדרת מים, איכות המים, תרומה לנוף, תרומה לקהילה ועוד. התמיכה תתבצע באמצעות “קול קורא” שיפרסמו המשרדים ככל שהפרויקט יהיה יעיל יותר ותרומתו למשק המים ולסביבה, גדולה יותר תגדל תמיכת המדינה בו.
ב. שלב המימוש – כאשר המתקן יחדיר מים לקרקע, רשות המים “תרכוש” אותם בהתאם לתעריף שיקבע מראש. באם הגורם המוניציפלי ירכוש את המים מחברת מקורות, תזכה רשות המים את מקורות בסכום זהה ומקורות תקטין בהתאמה את החיוב המוטל על הרשות. באם הגורם המחדיר הוא חברת נתיבי ישראל, היא תקבל תשלום מהמדינה בעבור המים. התשלום בעבור המים מבטא את התמורה ממנה נהנה כלל הציבור בעבור השקעה של הרשות הספציפית במתקן ההחדרה ובטיפול במים. בהנחה שבכל שנה יטופלו ויוחדרו כ-10 מיליון מ”ק, הרי שהרשויות יחסכו כסף באמצעות המענקים שיקבלו, בתמורה יקבל משק המים מים מטופלים באיכות טובה וסביבה יעילה ובריאה יותר.
ג. לציבור – הקלה מהיטל תיעול – משרד הפנים, באמצעות חוקי העזר העירוניים, מטיל על הציבור לשלם היטל תיעול לקופת הרשות המקומית, בסך של 10 שקל לכל מ”ר מגרש ו-20 שקל לכל מ”ר בניה. מטרת ההיטל היא לממן את מערכת התיעול העירונית לטיפול בנגר העירוני. על משרד הפנים לשקול לשנות את חישוב ההיטל ולאפשר לרשויות להעניק הנחה מההיטל באם בעל הנכס יוכיח שהוא מקים תשתיות שימנעו את החיבור למערכת הניקוז העירונית (מרזבים מתקדמים, גינה מחלחלת, קירות ירוקים, מתקנים לתפיסת מי גגות ועוד). לחליפין, על בניין חדש הכולל מרתפים וחניות, שאינם מאפשרים חלחול מי נגר לקרקע יוטל היטל תיעול גבוה יותר, שיבטא את תוספת הנטל על המערכת העירונית.
רגולציה ותמיכה בתכנון – לרשות המתכננים עומד כיום מידע מצומצם מאוד באשר לעוצמות גשם, סיווגי קרקע ועוד. עובדה זו גורמת לקבלת החלטות תכנוניות מוטעות הגורמות להצפות ולבזבוז מים.
המלצת צלול: על המדינה לפתח ולפרסם מפות מידע של: א) עוצמות גשם ב) מיפוי סיווגי קרקע ג) תכונות הקרקע בדגש על יכולת החידור והחלחול ד) מקדמי נגר ולהעמידן לרשות המתכננים. לאחר שיושלמו, יש לעגן את המפות בתקנות המחייבות את השימוש בהן. בנוסף, על התקנות לכלול הנחיות לגבי שיטות החישוב בהן יש להשתמש. בדרך זו תתאפשר קבלת החלטות מושכלת ומדויקת בתחום הקמת תשתיות ויימנע בזבוז כספי ציבור. היעדר של מידע מדויק, או חמור מכך, מידע מוטעה, גורמים ליזמים להעדיף פתרונות מוגזמים, הפוגעים בסביבה. יחד עם זאת, על גורמי התכנון להיות ערים לעובדה שלא כל פתרון מתאים לכל מקום ולכן יש צורך במגוון פתרונות למקומות השונים
הזרמת נגר באמצעות היתר – כיום הנגר העירוני זורם לנחלים ולים (המקום הנמוך ביותר) ללא כל בקרה. הנגר, ובעיקר הנגר הראשון אחרי הגשם, מכיל מזהמים רבים ובהם מתכות כבדות שמקורם בכבישים, אך גם בעסקים עירוניים ובציבור.
המלצת צלול: על המשרד להגנת הסביבה לקבוע תקנות להזרמת נגר לנחלים ולים, הכוללים פרמטרים של איכות וכמות המזהמים. הזרמה שלא בהיתר לים באמצעות נקזים, או בהיעדר צו הרשאה להזרמה לנחלים, תגרור אחריה הטלת קנסות. מטרת התקנות היא לגרום לרשויות המקומיות לטפל בנגר במקור, כמקובל במדינות אחרות,. לצמצם את כמותו, אך גם למנוע את זיהומו באמצעות טיפול באשפה, מניעת הגעת תשטיפים מזוהמים מאזורי התעשייה, מגרשי חנייה, מוסכים ועוד. מאחר ומדובר בתקנה חדשה, יש לאפשר לרשויות להתארגן לקראתה באמצעות פרק זמן סביר, של שלוש שנים לפחות. לבדוק את כמות הזיהום הנוכחית ולהציב יעד להפחתתו לשנים הבאות. כלל ידוע הוא שככל שהטיפול במקור טוב יותר, התחזוקה זולה בהרבה.
הערה חשובה: ל”צלול” ברור כי מדובר ביעד שאפתני, כאשר לרעיון ההזרמה בהיתר צפויים מתנגדים לא מעטים, שייטענו, שאימוצו יהפוך את כל הרשויות לעברייניות. טענה שנשמעה בעבר גם לגבי הדרישה להיתרי הזרמה לים מרשויות וממפעלים. אם המטרה היא לצמצם הזרמת נגר מזוהם לנחלים ולים, אין מנוס מנקיטה בצעדים משמעותיים כדוגמת היתר ההזרמה או צו ההרשאה.
הקמת נקזים על פי תקנות חוק השמירה על הסביבה החופית – לאורך חופי הארץ כ-160 נקזים עירוניים המזרימים את הנגר העירוני לים ללא אמצעים לעצירת פסולת ולמיתון זיהום.
המלצת צלול: על השר להגנת הסביבה לקבוע תקנות במסגרת חוק השמירה על הסביבה החופית להקמת נקזים עירוניים והטיפול בהם. הנקזים יכללו מחסומים לעצירת אשפה (כמקובל באוסטרליה) וכן אמצעים למדידת כמות הנגר וניטור איכותו. המדידה והניטור יאפשרו להתריע בזמן אמת על הגעת שפכים ושאר מזהמים לים וכן להכין תכניות לצמצום הזיהום.
אכיפה באמצעות היתרי בנייה – אמנם חולשתה של המדינה באכיפת חוקים, ובעיקר חוק התכנון והבנייה, ידועה לכל. אך במקרה זה נדמה שאין מנוס מהסברה אך גם מאכיפה משמעותית:
- יש לשנות את חוק התכנון והבניה ולכלול בו קוד בנייה שיורה למתכנני תכניות המתאר (ארציות, מחוזיות ומקומיות) לערוך סקר גיאו-הידרולוגי לפני כל מהלך תכנוני. סקר זה יקבע היכן נמצאים החלקים הרגישים להחדרת מים והיכן החלקים הפחות רגישים. כלומר, הבניה תתבצע באזורים הפחות רגישים ואילו השצ”פים יבנו באזורים הרגישים יותר. השיטה הנהוגה כיום, שבה יועץ הניקוז מגיע לפרויקט בסוף שלב התכנון, גורמת לכך שהנגר אינו נלקח בחשבון ואילו התוצאות אינן מאחרות לבוא.
- יש לכלול בשלב התכנון גם יועץ הידרולוגי ויועץ נוף.
- התניית מתן היתרי בניה לשכונות חדשות ולשכונות מתחדשות רק אם הן כוללות פתרונות לצמצום הנגר העירוני. תכניות אלה יעברו שיפוט כמקובל בתוכניות ביוב.
- מערך הפיקוח יונחה לדרוש יישום של פתרונות הטיפול בנגר תוך הקפדה על יישומן הנכו
- העלאת המודעות בקרב מקבלי החלטות, רשויות מקומיות והציבור
למרות שנושא הנגר העירוני נמצא בשיח מזה שנים רבות (עבודות של פרופ’ נעמי כרמון ופרופ’ אורי שמיר), הוא רחוק מתודעת מקבלי החלטות, מהנדסים, אדריכלים, אדריכלי נוף והציבור. כדי לקדם את השיח על נושא הנגר העירוני וחשיבות הטיפול בו אין די בכתיבת מסמכים שיעלו אבק על מדפי מנהל התכנון, אלא בפעילות אקטיבית הרבה יותר. חקיקה, אכיפה, מתן תמריצים אך גם שכנוע והסברה.
על מינהל התכנון והמשרד להגנת הסביבה לתקצב מסע הסברה, שיכלול ימי עיון, קורסים וכתיבת מדריכים יעודים, על חשיבות שימור הנגר ככלי לחסכון במים, למתכנני נוף, למהנדסי ניקוז, לקבלנים, לגננים ולציבור הרחב.
אחת המסקנות המרכזיות ממודלים מוצלחים בעולם לטיפול בנגר, היא הצורך בשיתוף הציבור ושכנועו לטפל בנגר העירוני במטרה למנוע הצפות, לחסוך במים וגם כדי למנוע את זיהום הים, שהוא משאב חשוב לרשות. באוסטרליה מציעות הרשויות מגוון רחב של אמצעים להחדרת נגר וטיפול בו, תוך פעולות הסברה שכנוע ותמרוץ. בסנטה מוניקה מציעה הרשות המקומית לתושבים לקצור נגר באמצעות התקנת מאגרים ביתיים לקליטת מי גגות בתמורה להשתתפות בתשלום בעבור המכלים, והנחה במחיר המים המסופקים. בארה”ב קהילות שלמות פועלות בהתנדבות כדי לתחזק ולשמר אמצעים לטיפול בנגר במטרה למנוע הצפות ולמנוע הגעת נגר מזוהם לנחלים, אגמים והים. עמותת צלול בטוחה ששיתוף פעולה בין כל הגורמים ממשלה, רשויות מקומיות, רשויות אגניות והציבור הרחב יגבירו את העניין בנושא הנגר העירוני למען שיפור איכותו, ניצולו המיטבי וצמצום נזקיו.
המלצות לטיפול מיידי בנגר לפני הגשם הראשון
- ניקוי תעלות הניקוז והקולטנים מפסולת מוצקה (בקבוקים, אריזות מזון, מגבונים ועוד) ומשמנים ודלקים באמצעות שטיפת הקווים (חסימת הקו בקצהו, שאיבתם המים, סינונם והפנייתם למט”ש).
- ניקוי הכבישים באמצעות טיאוט ואיסוף קפדני של בדלי סיגריות והפרשות בעלי-חיים.
- עריכת ביקורות באזורים מועדים לזיהום ובראשם אזורי תעשייה ומלאכה ואכיפה על המזהמים בדרישה לנקותם לפני הגשם ובדרישה למנוע יציאת מזהים בעת הגשם.
- פריסה מבעוד מועד של ספוגים באזורים מועדים לזיהום (תעלות ניקוז או יובל ספציפי).
- פעילות הסברה ואכיפה לניתוק מרזבים ממערכת הביוב בבתים פרטיים ובעסקים.
- דיווח בתקשורת על ביצוע הסברה, פיקוח ואכיפה במטרה ליידע את הציבור בדבר נזקי הנגר העירוני – הצפות ופגיעה בנחלים ובים.
פעולות לטווח הארוך
- הפרדה מוחלטת בין מערכת הניקוז למערכת הביוב. חדירת מי נגר למערכת הביוב גורמת לפריצת ביוב מהצנרת ולתקלות במט”ש.
- שיפור תחזוקת מעורכת הביוב למניעת גלישות מצנרת וממערכות הסניקה למערכות התיעול העירוני. עמידה בתקנות המים (מניעת זיהום מים) (מערכת להולכת שפכים), התשע”ב-2011 [1].
- הקמת מתקנים לתפיסה וסינון מוצקים (פסולת גושית) ו/או מפרידי שומן בקצות הנקזים. ניקויים לפני הגשם הראשון וכן במהלך עונת הגשמים (במקרה של הפסקות ארוכות בין הגשמים).
- הקמת תחנות שאיבה בפתחי נקזים מהם יש חשש לזרימות ביוב או שידוע שמהם מגיע ביוב מדי פעם. הביוב יופנה למט”ש. התחנות יכללו מחסומים צפים בנקודות מפתח לעצירת פסולת.
- העתקת קולטנים במקומות בעלי פוטנציאל זיהום (מוסך, תחנת דלק ועוד) למיקום בהם החשש לזיהום קטן יותר.
- איחוד מוצאי ניקוז בכדי לאפשר בקרה וטיפול טובים יותר.
- יצירת אזורי מקלט לדגים בנקודות שונות לאורך הנחל, אליהם יוכלו להגיע בעת זיהום אקוטי ומחסור בחמצן. האתרים יבנו לצד הנחל, באמצעות איגומים קבועים או זמניים הכוללים סולם דגים, או על-ידי קישור ישיר לנחל והזרמת מים נקיים (שפירים, עדיף מחומצנים). ההזרמה תעשה במספר נקודות לאורך הקטע המזוהם, למשך מספר שעות, עד לירידה מספקת ברמת הזיהום (ועלייה ברמת החמצן). הזרמת המים תסייע לדגים לשרוד את אירוע הזיהום.
ביופילטר בכפר סבא
Aus model WSC workshop July 2018 – המודל האוסטרלי לטיפול בנגר – הרצאה של פרופ’ אנה דלטיץ’.