בעקבות הזרמה מוגברת של קולחים ושפכים לנחלים ולים, חורף 2018-2019 התאפיין בזיהום ברוב חופי הארץ. הסיבה לכך הם הגשמים הרבים שירדו ברוב חלקי הארץ, אך גם כשלים שיצרו משרדי הממשלה והרשויות בטיפולן במשק המים. קולחים אלה לא רק שאבדו למשק המים, אלא גם גרמו לנזק רב לסביבה הימית ולציבור. הזרמת הקולחים נמשכה השנה עד לתחילת עונת הרחצה.
בניגוד לשנים קודמות בהן משרד הבריאות והרשויות דיווחו על סגירת חופים גם בתקופת החורף, השנה מיעטו להודיע על סגירת חופים או להתריע על זיהום ספציפי, אלא דאגו לציין שלא מומלץ להיכנס לים בעקבות אירועי גשם. במקרים אחרים, בהם היתה עדות ודאית להזרמת ביוב לים, הציבור לא הוזהר.
מדיניות זו פוגעת בציבור, שאינו יודע להבחין בין אזהרות אמת ואזהרות סרק, ומקבעת את הזיהום כגזירת גורל שלא ניתן להימנע ממנה, זאת למרות שמדובר בכשל שהוא פתיר ברוב המקרים.
הזרמת ביוב וקולחים לים היא תוצאה של מספר כשלים: היעדר שטחי איגום במאגרי הקולחים, פרי מדיניות של משרד האוצר ורשות המים, שיצרו מחסור מלאכותי המחייב הזרמת קולחים לנחלים ולים. בשכונות רבות ברחבי הארץ, ההפרדה בין הביוב לניקוז אינה מלאה, עובדה הגורמת לחדירת מי מרזבים ומי נגר למערכות הביוב. ההזרמה גורמת לעומס ייתר על מכוני הטיפול בשפכים (מט”ש) וכתוצאה מכך לצורך להזרים שפכים לנחלים. זיהום נוסף מגיע מנגר עירוני מזוהם ומתקלות במכונים לטיהור שפכים, הגורמים להזרמת ביוב וקולחים ולפגיעה קשה בנחלים, בים ובציבור.
הזרמת קולחים לים גורמת לזיהום, לאיסור רחצה ולפגיעה קשה ברוחצים, בגולשים ובסאפיסטים, שמספרם הולך וגדל מדי שנה. הזרמת קולחים לנחלים גורמת לפגיעה קשה במגוון הביולוגי בנחלים, להתבססות של מינים פולשים ולפגיעה קשה בנחלים שכבר שוקמו. מדובר לא רק בפגיעה אקולוגית אלא גם בפגיעה כלכלית הנגרמת מאובדן מים שניתן היה להשתמש בהם להשקיה, בפגיעה בנחלים שעברו הליכי שיקום ובפגיעה בציבור שאינו יכול להשתמש במשאביו.
לשמורת הטבע של ראש הנקרה, החוף הצפוני ביותר בארץ, הוזרמו במשך כל פברואר 2018 קולחים ממאגרי אשר, שלא ניתן היה להשתמש בהם להשקיה חקלאית בשל מליחותם הגבוהה. התוצאה הייתה פגיעה בנחל ובשמורת הטבע הייחודית. לחופי נהריה הוזרמו בתחילת אפריל 2019 קולחים ממאגר הקורן, בבעלות עיריית נהרייה, שגרמו לזיהום החופים ולאיסור רחצה.
לחופי עכו הוזרמו עודפי קולחים ממט”ש כרמיאל. בנחל קישון ולחופי חיפה זרמו שפכים וקולחים ממט”ש עפולה, מט”ש כפר מנדא ועודפי קולחים ממט”ש חיפה. לנחל אלכסנדר ולחופי בית ינאי ומכמורת הוזרמו קולחים ממט”ש חדרה. זאת בנוסף לשפכים שהגיעו מתחום הרשות הפלשתינית.
בנחל הירקון זרמו קולחים ממט”ש דרום שרון מזרחי והגיעו לחופי תל אביב. אמנם איכות הקולחים שופרה במידה מסוימת לעומת שנים קודמות, אך אי-השלמת העבודות ואי-חיבור המט”ש לרשת החשמל גרמה להמשך ההזרמה ולהמשך הזיהום.
בנחל שורק זרמו קולחים באיכות נמוכה מט”ש שורק (ירושלים), ממט”ש אשדוד וממט”ש יבנה, וזיהמו את חוף פלמחים. ב-28 לינואר הזהיר משרד הבריאות את העוסקים בספורט ימי בחוף מי עמי באשדוד מכניסה לים בעקבות הזרמת ביוב וקולחים ממאגרי מושב תימורים, שגרמו לזיהום נחל לכיש והחופים. אזהרה זו טרם בוטלה. בדומה למאגרי אשר, גם כאן הסיבה להזרמה הייתה מליחות הקולחים, כתוצאה מהזרמות ממפעלי האזור, שלא אפשרה להשתמש בהם להשקיה חקלאית, אך גם תקלות במאגר שנגרמו כתוצאה מהזנחה ארוכת שנים.
מה צריך לעשות?
על רשות המים ומשרד האוצר לפעול ללא דיחוי להקמת מאגרי קולחים נוספים בכל רחבי הארץ, למנוע מבעלי המאגרים לתפוס מי שיטפונות ולשפר את הקישוריות בין המאגרים. על המשרד להגנת הסביבה ורשות המים להפעיל אכיפה יעילה כנגד מט”שים, תאגידי מים ורשויות מקומיות שמזניחים את המט”שים, את תחנות השאיבה ומערכות ההולכה וגורמים לכ-1,000 תקלות בכל שנה, שבסופן הזרמת ביוב לסביבה ולים. אם המשרד להגנת הסביבה היה מעמיד לדין ראש רשות, מנהל תאגיד או מנהל מט”ש, ובית המשפט היה מטיל קנסות כבדים, אין ספק שדבר זה היה מצמצם באחת את מספר התקלות. במצב השורר כיום, שבו אין כמעט אכיפה, אין להתפלא על-כך שהזרמה לנחל ולים היא ברירת המחדל המידית.
על הרשויות המקומיות לנתק את החיבורים הלא חוקיים בין מרזבים ונקזים למערכת הביוב ולמנוע את חדירת מי הניקוז למערכות הביוב. הזרמת הניקוז למערכות הביוב גורמת להצפתן ולהזרמת שפכים לנחלים ולים. בנוסף, על הרשויות לפעול לצמצום כמות הנגר באמצעות החדרתו ושיפור איכותו. אי טיפול בנגר וזיהומו הופכים אותו ממשאב למפגע. כך למשל, במרץ 2019 הודיע משרד הבריאות על סגירת חופי נתניה בעקבות זרימת מי נגר מזוהמים לים. טיפול בנגר היה יכול למנוע זאת. על המשרד להגנת הסביבה לדרוש מהרשויות לבצע את הניתוקים ולאכוף את החוק על רשויות סרבניות.