דו”ח מבקר המדינה: ישראל כושלת בהתמודדות מול משבר האקלים – וזה כולל את כולם

מבקר המדינה בדוח חריף וחמור כנגד כל הגורמים: משרדי הממשלה, צה”ל, רשות החירום הלאומית והאקדמיה – כולם כשלו בהתמודדות עם משבר האקלים.

עיקרי הדו”ח:

כמצופה, דוח מבקר המדינה – “פעולות ממשלת ישראל והיערכות למשבר האקלים”, מותח ביקורת חריפה על התנהלות הממשלה על משרדיה השונים, רשות החירום הלאומית (רח”ל), צה”ל המפקח על הבנקים ורשות ניירות הערך בנושא משבר האקלים שתוצאותיה אי-היערכות זיהום, פגיעה בתשתיות, מחלות ופגיעה כלכלית בעקבות אי עמידה ביעדים עולמיים שיגררו אחריהם סנקציות כלכליות.

בדברי הסיכום לדוח קובע המבקר שהטיפול במשבר האקלים מורכב, דורש שיתוף פעולה בין משרדי הממשלה, מצריך טיפול ארוך טווח ותקציב מתמשך ההולם את ממדיו – דבר שטרם נעשה

הדו”ח בחן ארבה תחומים: מיטיגציה – הפחתת פליטות גזי חממה, אדפטציה – ההיערכות הלאומית להסתגלות לשינוי אקלים, היבטים כלכליים והיערכות ארגונית, תפקודית ומקצועית לטיפול במשבר – כאשר בכולם הממשלה כושלת כמעט לחלוטין.

מיטיגציה  – פעולות להפחתת פליטות גזי חממה

מהדו”ח עולה, שכ-20 שנה אחרי ההצטרפות לאמנת היסוד של האו”ם בנושא שינוי האקלים משנת 1992 – UNFCCC ישראל מאמצת יעד הפחתה לא שאפתני לנפש ומפגרת מאחור בקביעת יעדי הפחתת גזי חממה על-פי הנדרש ממדינות מפותחות בהסכם פריז מדצמבר 2015 עליו חתמו 197 מדינות, כולל ישראל. ההשקעה בתשתיות נמוכה, ההתייעלות באנרגיה בתחום הפחתת הנסועה הפרטית והגדלת שיעור האנרגיות המתחדשות, מתקדמת באטיות רבה, וישראל נמצאת מאחור ואינה מובילה בתחום הפחתת השימוש לנפש. יעד לפיתוח  אנרגיה מתחדשת עומד על 30% ל-2030 – נמוך בהשוואה עולמית ואין יעד ל-2050.

משרד התחבורה טרם גיבש תוכנית להפחתת גזי חממה. משרד האנרגיה הציב יעדים חלקיים לאיפוס אנרגטי במבנים קיימים וחדשים. הדוח מצא שתי נקודות אור – השימוש בפחם לייצור חשמל פחת בהתאם למדיניות שקבע משרד התחבורה (השימוש בפחם הוחלף בשימוש בגז טבעי המזהם לא פחות) ובכל זאת קיימת ירידה בפליטות לנפש. בשנת 2020 הושג היעד שנקבע ל-2025.

הדוח ממליץ לקבוע יעדים לשנים 2030 ו-2050 תוך מיקסום הפוטנציאל, להסיר חסמים ממשלתיים העומדים בפני הפחתת פליטות גזי חממה בכל הסקטורים ולהביא בחשבון את מדיניותה (המעודדת שימוש בגז) של הממשלה על היכולת להשיג את היעד של כלכלה דלת פחמן ב-2050. כלומר – המשך עידוד השימוש בגז לא יאפשר עמידה ביעד.

התאמת (אדפטציה)

למרות החלטות ממשלה מ-2009 ו-2018 – אין תוכנית לאומית להיערכות לשינוי אקלים. החלטת ממשלה 4079 קבעה 378 משימות בתחום זה –  מתוכן בוצעו 16% בלבד. מינהלת ההיערכות במשרד להגנת הסביבה מתקשה לתפקד כמוקד ידע לאומי ולבצע את תפקידה, אין מתודולוגיה לניתוח סיכונים הכרוכים בשינוי אקלים וחסר שלב יסודי המקשה על קידום ההיערכות. משבר האקלים אינו מוגדר כאיום אסטרטגי לאומי –  קיים מחסור ביעד מחקרי וכלכלי בסיסי לקידום תוכניות היערכות לאומית שמקשה על קבלת החלטות וקידום היערכות לשינוי אקלים ומרבית משרדי הממשלה לא הכינו תרחישים אקלימיים סקטוריאליים הנדרשים לגיבוש תוכנית היערכות. היעדרם של תרחישים אלה מקשה על גופי ציבורים להתאים את עצמם למציאות המתהווה בתחום ההתפלה, תחבורה, ביטחון, בריאות ועוד להיערך למשבר. הדו”ח מדגיש שישראל נמצאת באזור מוקדה (הוט ספוט) בכל הקשור בנושא הבריאותי, כשמשמעות הדבר היא התפשטות מחלות, הרס בתי גידול ואובדן מינים, אך למרות זאת החלטת ממשלה 1287 משנת 2016 שעיקרה “הקטנת הסיכון הבריאותי” לא קודמה ולא יושמה.

הדו”ח ממליץ על תיקצוב הקמת מינהלת להיערכות לשינוי אקלים שתתמודד עם הפערים. לרשת החירום הלאומית (רח”ל) ממליץ הדוח להכיר בשינוי האקלים כבסיכון ולאחד מתרחישי הייחוס הלאומי. למשרד האוצר מציע הדוח לתקצב את התוכנית לאומית מעבר לשלב הביצוע בפועל. לצה”ל מציע הדוח להכניס את הנושא לתוכנית הרב שנתית שאושרה עד 2024 ובטווח הבינוני והרחוק. למועצה להשכלה גבוהה מציע הדוח לקדם מחקרים אקדמאיים עם המועצה להשכלה גבוהה (מל”ג) כפי שקבעה החלטת הממשלה.

היבטים כלכליים ופיננסיים

למרות שהערכות עולמיות קובעות סיכון לאובדן תמ”ג שנע בין 8.5% ל-27.5% באזור המזרח התיכון ואפריקה עד שנת 2050, שום גורם כלכלי ישראלי לא עסק בנושא זה. למרות שהמעבר לכלכלה דלת פחמן עלול להשפיע על שוק התעסוקה ולמרות זאת הממשלה לא עסקה בכך. מהדוח עולה, שהפיקוח על הבנקים בבנק ישראל לא ערך ביקורות סביבתיות בבנקים בישראל.

ישראל מודרגת בתחתית הסולם בקידום חדשנות טכנולוגית בקלינטק וגם ההשקעה הממשלתית נמוכה. ישראל לא הטמיעה מנגנון להטמעת עלויות חיצוניות של פליטות גזי חממה, עובדה שחושפת אותה להטלת היטלים על היצוא מצד האיחוד האירופי ומדינות אחרות.

המערכת הפיננסית גם היא אינה נותנת ביטוי מספיק לסיכוני האקלים – אין אחידות בדרישות לגילוי ולדיווח על הטמעת סיכוני האקלים במדיניות ההשקעות של הגופים, אין חשיפה למידע עולמי והטמעה של פרקטיקות מיטביות. המפקח על הבנקים ורשות ניירות הערך אינם מפעילים ביקורת ממוקדת הקשורה לסיכונים סביבתיים.

המלצות היבטים כלכליים

הדו”ח ממליץ לבצע הערכה כלכלית מקיפה לצורך קבלת החלטות ארוכות טווח, לעבור בהדרגה לכלכלה דלת פחמן, לקדם תעסוקה  ירוקה התומכת בכלכלה דלת פחמן, לאמץ רפורמה בנושא מיסוי פחמן ולאתר פערי ידע ולמפות תחומים שבהם יש לישראל יתרון יחסי, תוך איגום משאבים.

בתחום הפיננסים ממליץ המבקר לבצע ניתוח עומק של הסיכונים למערכת הפיננסית, לצרף את הרגולטורים הפיננסיים לפורומים בינלאומיים מקצועיים במטרה להיחשף לפרקטיקות מיטביות. עוד מוצע לבצע בחינה של ההנחיות הקיימות ולבצע התאמות כמקובל בעולם.

היערכות ארגונית, תפקודית ומקצועית לטיפול במשבר

למרות שהמשבר מוגדר כחוצה סקטורים ומגזרים הוא מסווג כעניין “סביבתי” בלבד, כאשר ההתמודדות מתבצעת בתנאים של חוסר ודאות – מטאורולוגית מדענית, כלכלית ופוליטית.

מהביקורת עולה שהירתמות משרדי הממשלה חלקית בלבד – חלקם משתתפים בשלבי גיבוש יעדים, אך מחויבותם פוחתת באופן משמעותי בשלב הביצוע, קיים קושי בגיבוש מדיניות והגדרת גבולות גיזרה, סמכויות ותיאום. חסרה תשתית לתקצוב ומימון פעולת האקלים הממשלתית בראיה אינטגרטיבית ארוכת טווח כאשר קיים חשש שישראל תתקשה לממש את יעדי האקלים שלה.

המלצות הדוח הן לסווג את משבר האקלים כעניין מערכתי, לקדם החלטה המכירה במשבר האקלים כבאיום בטחוני, אסטרטגי או מצב חירום אקלימי, להפקיד את הנושא בידי גוף מתכלל בעלת יכולת הכרעה, להקים גוף מדעי מייעץ, לגבש מסגרת מימונית לפעולות ארוכות טווח, לחוקק חוק אקלים ולקדם הטמעת רוחב של שיקולים אקלימיים בעבודת הממשלה השוטפת.

תגובת “צלול”:

דו”ח המבקר חשף את מה שארגוני הסביבה מתריעים שנים: המדינה על משרדיה הממשלתיים השונים, צה”ל, רח”ל ולצידם גם המוסדות האקדמיים מתעלמים כמעט לחלוטין ממשבר האקלים ומסכנים בכך את הסביבה ואת בריאות הציבור. במקום להתעשת ולפעול על פי חומרת המצב, המדינה פועלת הפוך מהנדרש לבלימת משבר האקלים בכל תחומי התכנון- לבינוי לדיור, תחבורה, אנרגיה, תעשיה, חקלאות ועוד. במקום לצמצם סיכונים ולהאיץ את המעבר לאנרגיות מתחדשות, הממשלה מקדמת קידוחי גז ונפט בים ובערבה, הקמת אסדות נוספות לאורך החופים ואת הסכם קצא”א, והופכים את ישראל לחצר האחורית המזוהמת של תעשיית הנפט. הים והעצים הם הכלים המרכזיים וחשובים מכל לספיחת פחמן, ייצור חמצן טרי והורדת הטמפרטורות, אולם המדינה מפקירה גם את הים לזיהום ודאי וגם כורתת עשרות אלפי עצים בכל הארץ. זה הזמן להזכיר שורה של דוחות מבקר מדינה חמורים לאורך השנים, שהתריעו, בין השאר, על חוסר המוכנות לטיפול זיהום נפט בים ((2013), הזיהום במפרץ חיפה (2019) כשלי פיקוח ואכיפה על תעשיה מזהמת (2019) ועוד שורה ארוכה של דוחות שהממשלה התעלמה מהם. לכן חשוב לא רק לכתוב ולהתריע אלא גם לקיים ולבצע, ויפה שעה אחת קודם.