אסון הזפת שנחת על חופי ישראל הוא אסון ידוע מראש. מזה שנים מתריעה עמותת צלול בפני הממשלה, הכנסת והציבור מפני אסון שמן בים התיכון שמקורו במכלית או בקידוחי הגז והנפט המתנהלים ללא פיקוח מספיק, אך אלה סרבו לשמוע. עוד ב-2017 פרסמה “צלול” עבודה: “חוק התלמ”ת מדוע חשוב לאשרו ומה צריך לתקן בו?”, שבה דרשה לאשר ללא דיחוי בחוק את ה”תוכנית לאומית למוכנות ותגובה לאירועי זיהום ים בשמן” (תלמ”ת) והתריעה על הסכנה המרחפת, אך הממשלה בשל סיבות שונות ומשונות לא הביאה לאישורו של החוק, לא השקיעה באמצעים לצמצם אסונות ימיים, המשיכה להזניח את המוכנות להתמודדות עם אירוע מסוג זה, והתוצאות הרי הן לפנינו – מאות טונות של זפת שנחתו על חופי הארץ ורשויות מקומיות העומדות מבולבלות ולא יודעות מה עליהן לעשות.
אף אחד הרי לא יוכל לטעון שהכתובת לא הייתה על הקיר. על פי נתוני היחידה הארצית להגנה על הסביבה הימית במשרד להגנת הסביבה בין 2001-2011 אירעו מול חופי ישראל כ-45 אירועי זיהום ים בהיקף של עד עשרות טון לאירוע. בים התיכון כולו התרחשו בין 1997-2014 למעלה מ-800 אירועי זיהום ים מספינות, זאת על פי נתוני המרכז האזורי ללחימה בזיהומי ים במלטה. מכאן, שאסון בסדר גודל כזה הוא שאלה של זמן בלבד, אלא שאצלנו העדיפו להאמין שלנו זה לא יקרה ולכן לא צריך להתאמן לא צריך להשקיע והתוצאות לפנינו.
מי שינסו לתחקר את האירוע הזה יאלצו לשאול כיצד קרה שכתם הזיהום שהתקרב לחופי הארץ לא זוהה בזמן? מדוע ההוראות לרשויות מה עליהן לעשות הגיעו באיחור כה רב ומדוע התגובה הייתה כה מהוססת? לא רק זאת. אסונות מסוג זה כמו שחווה כעת ישראל כבר קרו בעולם. נשאלת השאלה האם מישהו במשרד להגנת הסביבה טרח ללמוד את לקחיהם ואיך מתמודדים איתם ואם טרח מדוע המידע הזה לא חלחל למטה לרשויות?
ועתה לא נותר אלא לתהות מה היה קורה אם אסון בסדר גודל כזה היה מתרחש לא בים התיכון, כי אם במפרץ אילת, שהוא ים סגור ושבו נמצאת שונית האלמוגים שלפי מומחים תהיה האחרונה לשרוד את משבר האקלים. בימים אלה ממש מקדמת קצא”א תוכנית להעביר נפט ממדינות המפרץ דרך מפרץ אילת לאשקלון ומשם לאירופה, באמצעות הצינור הרעוע והמתפורר שלה. כן, אותו צינור שהיה אחראי לאסון הסביבתי הנורא בעברונה. אם אסון כזה, או אפילו קטן יותר בהיקפו, יתרחש במפרץ אילת הוא יביא את הקץ לשונית האלמוגים לא רק במפרץ אילת, אלא בכל הים התיכון ויוריד לטמיון השקעות של מיליארדים בתחום התיירות שהשקיעו המדינות לאורכו של הים. ושלא נגיד שזה לא יכול לקרות.
על הממשלה, המשרד להגנת הסביבה והציבור כולו להפיק שלושה לקחים חשובים מאסון זה: יש לאשר ללא דיחוי את חוק התלמ”ת ולצייד את המשרד להגנת הסביבה ואת הרשויות בציוד מתאים לאיתור וצמצמום אסון מסוג זה. יש למנוע את הרחבת קידוחי הגז והנפט בים התיכון ולעבור ללא דיחוי לאנרגיות חליפויות שלא רק יבטלו את הקידוחים אלא גם יצמצמו במידה ניכרת את כמות מכליות הענק השטות בים התיכון, ובעיקר ויש למנוע את אישור הסכם קצא”א לפני שיהיה מאוחר מדי. כל עוד דברים אלה לא יקרו דגל שחור כזפת ימשיך להתנופף מעל לים התיכון ומפרץ אילת, על שוניות האלמוגים מתקני ההתפלה, ענף התיירות ועל הטבע שלא ישרוד עוד אסון כזה.